עצרתי לפוק בדרך הביתה.
לא רציתי שהוא ישמע.
גם לא רציתי שזה יראה ברור שעצרתי לפוק אז ניערתי רגליי כמשחרר
את שריריי מהליכה ממושכת.
עשיתי עצמי מתכופף לשרוכים כשהלחץ גבר.
אך למרות זאת הוא נשמע. ועוד איך נשמע.
בעצם אפילו הגיע עד לאוזניי הזקנה שמעבר לכביש.
"מה זה? מה זה היה?" היא צעקה וכל הרחוב שמע.
אני התעלמתי והמשכתי ללכת בהליכה אף יותר איטית ממקודם,
משחק אותה.
"הלו? מה זה פה, ילד, הלו?" המשיכה,
"ילד מה עשית?"
המשכתי ללכת רק שומע אותה מאחוריי ממשיכה לצרוח, אך הקול לא
נחלש בעוד אני מתרחק ואף גבר. הסטתי מבטי לאחור.
היא התקדמה לעברי בצעדים מהירים, מנופפת בידיים וצועקת.
ואז כשהיא כבר ממש מאחוריי קצות אצבעותיה נוגעות בקצה חולצתי,
נפלט לי עוד אחד.
זה כנראה כבר עצר אותה כי הפסקתי לשמוע אותה, התחלתי לרוץ.
כאילו היה הנעת טורבו.
יד אלוהים שירדה משמיים ונגעה לי בתחת.
פעם ראשונה מזה הרבה זמן חייכתי לעצמי מאושר חיוך ענקי שקשה
למחוק במהרה.
ובעוד אני מאיט את הריצה ומתחיל להלך בחיוך לביתי עוברת אישה
על פניי ואומרת כמעט לעצמה דבר המופנה לעברי.
"משוגע".