הוא צעד לאטו הביתה. הוא לא רצה לחזור, אבל הלילה כבר ירד מזמן
והתחיל להיות קריר והוא לא לקח את הארנק שלו כשיצא בסערה
מהבית. הוא צעד במשך שעות ברחובות, ויחד עם מזג האוויר הקריר
ירדה גם טמפרטורת הגוף שלו. שכך הזעם.
הוא פחד לחזור. לראות אותה.
פחד ממה שהוא עשה. ממה שנהיה. הוא אף פעם לא היה ככה. בקושי
צעק על אנשים. אבל הפעם, משהו בטון שלה, ביחס שלה, משהו היה
יותר מדי. והוא נשבר.
אף פעם הוא לא דמיין שמישהי תסתכל עליו ככה. כמו שהיא הסתכלה
עליו אחר כך. וזה באמת לא קרה בכוונה. היא פשוט כל כך מכעיסה
לפעמים, כאילו שהיא עושה כל מה שהיא יכולה דווקא כדי לעצבן
אותו, לראות כמה רחוק היא יכולה לדחוף אותו לפני שהוא יעשה
משהו.
באמת שהוא לא התכוון.
ועכשיו הוא טייל ברחובות כמה שעות, כי לא ידע בדיוק איך להסתכל
לה בעיניים אחרי כזה דבר. איך להגיד לה שהוא מצטער. שהוא לא
התכוון. שזה בטח ובטח לא יקרה שוב. שזה לא היה אמור לקרות
בכלל, ושהוא יודע את זה, ויבטיח לפצות אותה בכל הזדמנות.
הוא אוהב אותה. בחיים לא היה מכאיב לה. זו הייתה טעות, ובמקרה,
ובאמת שהוא אוהב ולא התכוון ואף פעם לא היה נותן למישהו להכאיב
לה. הוא בחיים לא היה עושה לה משהו כזה בכוונה. הוא אוהב אותה.
מעריץ אותה.
עם כל ליבו, הוא מעריץ ומעריך אותה, משוגע עליה, מטורף עליה,
אוהב אותה כל כך שהלב שלו כואב וכמעט מתפוצץ רק מהעובדה שהיא
קיימת. לא יכול לנשום לשניה כל פעם שהוא חושב עליה.
והם זוג כל כך יפה. ויש לו עבודה טובה, והיא מטפלת בבית טוב
ועובדת במשרה חלקית, ויש להם עתיד כל כך מוצלח ביחד.
והם מתכננים להביא ילדים לעולם והכול, להיות משפחה יפה ומפוארת
ומכובדת ואוהבת.
ובאמת שהוא לא התכוון.
הוא פתח את הדלת.
היא יושבת במטבח וכשהדלת נפתחת, משהו בה מתעורר.
היא מביטה מקצה העיניים עליו, לראות מה יעשה.

תשקר לי. תגיד לי שזה היה רק פעם אחת שאף פעם בחיים לא תעשה
לי את זה יותר שלא התכוונת ואתה באמת אוהב אותי וזו הייתה טעות
מוחלטת ושזה רק בגלל שאתה תחת לחץ בעבודה אני יודעת שהם מקשים
עליך. אז תשקר לי. תגיד שזה לא יקרה שוב תן לי להאמין לשקרים
שלך ונחזור למצב הרגיל.
תן לי להיות מופתעת לחלוטין בפעם הבאה שתרביץ לי.
תשקר לי ותבטיח שזה לא יקרה שוב
זה רק הפעם
אני יודעת שלא
התכוונת.