אתמול אני יורד לקנות סיגריות בתחנת דלק, המוכר שם מכיר אותי
כי אני קונה כמעט כל יום אז הוא אומר לי מה קורה ולוחץ לי את
היד. תמיד הוא רוצה שאני אשאר שם לארח לו לחברה. גם הפעם הוא
אומר לי "מה אתה מספר", ככה מעבירים את הזמן בעבודה הזאת,
מדברים עם הלקוחות הקבועים. האמת? היה לי משעמם ושמחתי שזה
המשמרת שלו ולא של איזה מוכר חדש שלא מכיר אותי. רציתי להשאר
שם כמה דקות. בכלל, מוכר בפיצוציה זה כמו ברמן, שזה כמו
פסיכולוג. אתה בא ומספר לו מה עבר עליך מאז רכישת קופסת
הסיגריות האחרונה, והוא נותן לך משפטים עם חכמת חיים. מדובר פה
בבנאדם שמבלה את רוב זמנו עם אנשים, והוא מכיר סיפורים ויודע
לתת עצה טובה, או לפחות עצה שנשמעת טוב. אז התחלתי לספר לו על
בחורה שיצאתי איתה אתמול, וככה בזמן שאני מספר אנחנו שומעים
מבחוץ צעקות.
"בונה יא בנזונה"- צעקה של גבר במבטא רוסי.
"תוריד ת'יד"- צעקה של גבר במבטא מזרחי.
אני והמוכר ממהרים החוצה, ואז אני רואה משאית עומדת שם, חוסמת
את הכניסה לתחנת דלק, ולידה עומדים שני גברים והולכים מכות.
אבל מה זה מכות? לא כמו ילדים בני 15 שרבים מכות בשכונה. אני
מדבר אתכם פה על מכות מסרט אקשן ישן, של אגרופים ובעיטות.
כאילו הרוסי המגודל הזה מפרק את המזרחי לגמרי, ההוא שוכב כבר
על הרצפה ומדמם את הצורה, והרוסי ממשיך לדפוק לו בעיטות לבטן.
אני והמוכר מחליפים מבטים ומייד משיבים את העיניים אל הזירה.
כבר עברתי את השלב של לנסות להבין על מה הם רבים, פשוט ראיתי
קרב רחוב מהסרטים. רוסי מפרק מזרחי. הוא נראה כמו איזה מתאבק
שמייצג את ברית המועצות באולימפיאדה. פתאום אני רואה את המזרחי
החבול קם מהרצפה כשביד שלו סכין, ופותח בסדרת דקירות לבטן של
הרוסי. הוא מחורר לו את החיים שמה, הביא לו איזה 20-30 דקירות.
בחיים לא ראיתי דבר כזה. הרוסי הגדול פשוט שכב על הרצפה בלי
לזוז והמזרחי עשה ממנו מסננת. אחרי שנמאס לו, המזרחי דפק ריצה
וברח משם לכיוון השכונה. הסתכלתי על המוכר לראות איך הוא מגיב
לכל העניין הזה. הוא עשה דבר דומה.

בינתיים התאספו שם מלא אנשים, אין לי מושג מאיפה הגיעו כל כך
הרבה אנשים בהתראה כזאת קצרה. אחרי כמה דקות הגיעו גם משטרות
ואמבולנס. הם הרימו את הרוסי על אלונקה ונסעו משם. מקטעי שיחה
הבנתי שהוא היה חייב להוא כסף או משהו כזה והם סגרו ת'חשבון פה
במקרה. טוב, חיפשתי משהו מעניין וקיבלתי משהו מעניין. נפרדתי
מהמוכר שהיה עדיין נרגש ופניתי אל ביתי.

מתי שנכנסתי לחדר מדרגות פתאום מישהו תופס אותי מאחורה ושם לי
סכין לצוואר. "תכניס אותי לבית שלך או שאני גומר עליך". זה היה
הבחור מהתחנה, מר דקרני. אז הכנסתי אותי אל ביתי, למה היתה לי
ברירה? הבחור היה מפוצץ, כולו דם והפנים נפוחות. הוא ניגש
למטבח ושטף את הפנים, הרטיב לי את כל הרצפה הברברי הזה. הוא לא
ידע בדיוק מה לעשות, והיה חסר מנוחה, הזיז את ראשו לכאן ולכאן
בתנועות חדות. כל אותו זמן אחז בסכין שלו ואני פחדתי שהוא יעשה
לי מה שעשה לבוריס ההוא. בשניה שהוא לא הביט בי קפצתי לכיוון
המגירה של הסכו"ם, הוצאתי משם סכין טובה ונעצתי אותה בצווארו.
הוא נפל מייד, משמיע קולות חנק וצובע לי את הרצפה באדום כהה.
החמוד הזה עוד עשה כמה תנועות עם היד שאחזה בסכין, תנועות
מתוקות כאלו, כשל תינוק בעריסתו. עקבתי אחרי ריקודו הקטן עד
שידו נמרחה על רצפת מטבחי, והוא חדל לנוע.

לגור לבד זה ממש תענוג, חוץ מדבר אחד. הנקיון. כשגרתי עם
ההורים אימא היתה עושה ספונג'ות חופשי והבית היה נקי ומצוחצח.
כשעברתי לפה בהתחלה לא ניקיתי, והבית התמלא ג'וקים והיה גם ריח
מסריח. אז אני מכריח את עצמי כל כמה זמן לנקות, אבל אני ממש
שונא את זה, והבעסה היא שאין לי כסף בשביל עוזרת. בקיצור עכשיו
הייתי מוכרח לנקות את כל החרא הזה מהרצפה, לא יאמן כמה דם יוצא
מבנאדם אחד.

שלוש שעות לקח לי לנקות ת'מטבח. שלוש שעות! לא היה בזין שלי
להתחיל להסביר לשוטרים המניאקים למה יש לי בנאדם מת בבית. אז
עשיתי מה שראיתי פעם בסרט, שמתי אטב כביסה על האף וחתכתי את
הבנזונה עם מסור לחתיכות קטנות. מילאתי איזה 10 שקיות זבל
גדולות. הורדתי אותם אחת אחת לאוטו, זה היה מתיש לעשות 10
נגלות כאלה, ועוד אין לי מעלית בבניין. בסופו של דבר, אחרי כמה
עצירות למנוחה, סיימתי עם הורדת הזבל לאוטו ואז נסעתי למזבלה.
שם עשיתי לי ל"ג בעומר קטן משקיות הזבל וקצת בנזין. חזרתי
הביתה, דפקתי מקלחת עצבנית ונפלתי למיטה.

את כל זה בכלל לא הייתי מספר לכם אם לא מה שקרה בבוקר. אני קם
ככה בסבבה, ריח של ספונג'ה-לימון במטבח, עושה לי קפה ופותח
ת'רדיו. "העבריין חיים מטבוחה שנמלט מכלאו הינו חמוש ומסוכן,
פרס כספי של מאה אלף שקלים הובטח לכל המביא פרטים שיובילו
למעצרו".
סעמעמו, איך שרפתי מאה אלף שקל.