פתאום הוא קם בבוקר, משפשף את עיניו, השעה עדיין מוקדמת.
עוד קצת הוא אומר, מתכסה בשמיכה וחולם.
היום זה היום, אני יודע, אני מרגיש בעצמותיי, זה היום שאני
אגשים את הכול.
אתם תראו הוא אומר לאהוביו.
היום אני מתחיל להגשים את חלומותיי.

פתאום הוא קם בבוקר, משפשף את עיניו, השעה עדיין מוקדמת.
עוד קצת הוא אומר, מתכסה בשמיכה וחולם.
היום זה היום, אני בטוח, זה היום שאני אגשים את הכול.
אתם תראו הוא אומר לבוהים בעיניו.
היום אני מתחיל להגשים את חלומותיי.

פתאום הוא קם בבוקר, ורגליו קשות מנשוא.
הוא משתעל בכבדות, חוסם בידו את עיניו הכואבות מהשמש הזורחת,
החודרת מבין תריסי עולמו.
היום זה היום, כך הוא אמר לי בחלום.
אתם תראו הוא אומר לעצמו בלב.

פתאום הוא קם בבוקר, כבר לא צעיר וחזק.
זקן ועייף, עדיין חולם ועדיין כואב.
כבר לא מאמין בחלום שאבד.
נפשו לבד... לבד.

פתאום הוא כבר לא קם.