גוף שמסתו M נמשך בכוח שגודלו F אל עבר הקצה.
המשטח חסר חיכוך כך שאין מה שימנע ממנו להמשיך להתקדם אל עבר האבדון, או אפילו
יאט את מהירותו.  
הוא לא נע סתם. זו לא בחירה שלו.
הוא נמשך בידי גוף, בידי משהו שחזק ממנו ואין לו יכולת להתנגד. משיכה גופנית
זה כוח חזק במיוחד...
וזה כואב לו, לגוף M, שהגוף אליו הוא נמשך מנסה נואשות להתרחק ממנו כאשר הוא
בה בעת מושך אותו כלפיו.
ומה זה אומר עלינו, כחברה שמאפשרת לגוף M להמשיך ולהתקדם אל התהום בלי ליצור
אפילו את החיכוך הקל ביותר?
גוף M, גוף רגיל בעולם של מאסות, צריך להתמודד מידי יום ביומו עם לחצים וכוחות
מכל הכיוונים, אז מה הפלא שבשלב מסוים הוא יחליט שזהו? שנשבר לו מכל הכוחות!
שנשבר לו שהוא סתם גוף!!!
למה לא קוראים לו "נשמה M " ?! הרי זה מה שחשוב באמת, לא?
מה שבפנים...
אבל החברה שלנו מסתכלת על החיצוניות ושופטת לפיה כבר שנים על גבי שנים. ומי
הוא אותו גוף M שיעמוד ויתייצב מול תפיסה של דורות ויקרא לשינוי?
הקיבעון נשאר ויישאר, גם אם גוף M יחליט לעשות מעשה וגם אם יחליט לוותר,
להפסיק להילחם ולהיכנע לכוח...
ואותנו עוד יכריחו לחשב את מהירות הפגיעה שלו ברצפה.

עוד גוף M שנפל אל מותו לשווא.