לעולם לא יהיה מישהו שיכול לאהוב אותך כמו שאני אוהב.

אלו היו מילותיי האחרונות לפני שעזבת אותי ונסעת הרחק ממני, אל
מקום לא מוכר.
ישנו משפט ישן שאומר "דם סמיך ממים"
אך האם דם סמיך מאהבת אמת.
והאם לזמן אין משמעות באהבה שכזו?

התאהבתי באחרת כשאת היית במרחק. אך אהבה שיקרית, אהבה שיצרתי,
ראיתי אותך בכל, ראיתי אותך בה. ראיתי אותך.

עיניי רוחי לעולם לא משקרות.
אנשים אמרו לי "סמוך על האינטואיציה"

האינטואיציה הזו היא את.

מהרגע ששפתיי נגעו בשלך.
נתתי לך חלק ממני שלעד ישאר בך.
את ליבי נתתי לך, אנא הזהרי איתו.
שם במרחק שלא ישבר.

ואם ישבר תאחי אותו חזרה ושמרי עליו מכל משמר.
את הורייך אני אזכור הרבה זמן כי נהנתי בחברתם.
המוזיקה שמתנגנת לאוזניי מעלה לי רוח השראה, השראה שאין כמוה.
ההשראה הזו היא את.

מחשבותיי רצות הלוך ושוב, ושוב חוזר חלילה.
המחשבות האלה זו את.

אני, אני אוהב את עצמי, אני אוהב את מעשיי מחשבותיי הסתכלותי.
האני הזה זו את.