באותו יום ביקשתי מאלוהים רק דבר אחד קטן, לא משמעותי במיוחד-
שיהרוג אותי! אמרתי לו, "אלוהים, מותק, תקשיב לי רגע, באמת, יש
היגיון במה שאני אומרת, יש לי בחיים יותר דברים רעים מדברים
טובים וגם ככה הדברים הטובים לא מפצים על הדברים הרעים ובאמת
שלא אכפת לי להפסיד אותם, נשבעת, אז למה לא לגמור את הסיפור
וזהו?! נו... בבקשה!" הוא לא הרג אותי באותו יום, גם לא יום
אחרי וגם לא יום אחרי... למרות שכל כך ביקשתי.
אז נשארתי חיה, אבל גם חצי מתה. כי כשהוא הלך, הוא לקח איתו גם
חצי מהלב שלי. ולחיות עם חצי לב, זה לא ממש נקרא חיים, לא חיים
שלמים, בכל אופן. אני חושבת שעשיתי טעות. נתתי לו חצי מהלב שלי
ונשארתי רק עם חצי אחד. הוא נתן רק רבע, אז נשאר לו
שלושת-רבעי. הייתי צריכה לחכות עם זה, לתת לו זמן לתת לי יותר
מהלב שלו, ורק אחר כך, לתת לו את כל החצי (שזה לפי דעתי הכמות
המקסימלית, הנורמלית שבנאדם צריך להעניק מהלב שלו למישהו אחר),
ככה זה מתחלק שווה בשווה עם עצמו ועם הבנאדם שהוא אוהב. מה גם,
שרק אחרי שאני נתתי לו את החצי לב שלי, שבאמת הייתי צריכה
אותו, אבל הסכמתי לוותר עליו, רק בשבילו, הוא הואיל בטובו,
מקסים שכמוהו, לתת לי סוף סוף את הרבע לב שלו. בנאדם חכם. הוא
תמיד היה חכם. אז עכשיו, לי נשאר חצי לב, כן, אני ילדה עם חצי
לב, וגם הוא שבור. ועד שאני אהיה מסוגלת להשלים אותו, אני
צריכה ללמוד לחיות רק עם חצי לב. והוא, הבן זונה הזה, כולה רבע
חסר לו, ורבע, זה הרבה יותר קל להשלים מחצי. אני חושבת שמאז
שהוא איתה, הוא כבר השלים את הרבע לב שהיה חסר לו ולא לקח לו
כל כך הרבה זמן, ממש בצ'יק-צ'ק. בנאדם מהיר. הוא תמיד היה
מהיר. הלוואי שהייתי מהירה, הלוואי שהייתי חכמה, הלוואי שהייתי
מפסיקה לאהוב אותו, לחשוב עליו, לחלום עליו. הלוואי שאלוהים
יהרוג אותי כבר!!! |