ככל שעוברים הימים יכולתי להבין אותם פוחתת. האפשרות לפתוח את
העולם הסודי והקסום נסגרת בפניי.
לא לטעות, אני לא מתכוונת לעולם התחתון, בכל אופן לא מבחינה
תפעולית. עולמם התחתון של היצורים הלא ידועים גלוי יותר מהנראה
לעין. יש שטוענים כי הדרך היחידה להשגת אישור כניסה היא ממש
דרך העולם התחתון ולא כל דרך אחרת. לאחרונה התחוור לי שכך הם
פני הדברים, אפילו גם לכשמדובר בבני העם המסתורי הנדירים
ביותר. למרות שכשבוחנים שוב את העניין מגלים עוד דלת סגורה.
הדלת הבלתי נראית לא למי שפתחה את הדלת  הראשונה ובטח לא למי
שלא הצליחה לפתוח את אותה דלת ראשונית, גם אם הדלת השקופה
והיקירה מפז פתוחה.

מודה אנוכי... אינני מתכוונת לסתם יצור מסתורי... אלא ליצור
מסתורי מיוחד במינו. בחור שבבחורים. אדם שאילו הזדמן לי להיות
נטולת שליטה לידו, מאחר וכל החושים כבר אבדו, כך שאינם
רלוונטים, לא אהיה אחראית כלל למעשיי וייתכן אף שהדלת הראשונה
תיפתח ולא משנה מה מצבה של הדלת הבלתי נראית.

לעולם לא הכחשתי אחרת. בעוד בטוחה אני כי אני מכירה אותו היטב,
שוב נוחת עליי סלע כבד המוכיח לי כי טעיתי... לפחות למראית
עין. מרגישה כעכבר שמחפש בתוך מבוך את הגבינה המיוחלת, גבינה
שלעיתים נראית כנמצאת אך בעצם מדובר בתחליף גבינה.

מאזינה לאבריל לווין, רוצה לבכות לפני אותו יצור מקסים ולגרום
לו לפתוח את 2 הדלתות לפחות את הראשונה מתוך בטחון שהדלת
השנייה תיפתח והידיעה שעוד לא נפתחה.

נזכרת בנסיעה הקצרה בה שמעתי את ידידנו הנחמד  שואל על אותה
בחורה אלמונית ונענה בקול חלוש ולא תואם כבדר"כ לבעליו, העונה
קצרות כי מדובר באחת ולא יותר.

מרגישה כ"כ קטנה ורוצה להיות כ"כ גדולה עבורו... יודעת שאוכל
להיות אילו ייתן לי. משתגעת לשם השאלה החוזרת ונשנית, איך אוכל
לפלס דרכי אליו בכל המובנים האפשריים באשר יהיו... והאם בכלל
ישנה דרך שכזו. האם יש סיכוי להגיע אליו. האם פנוי או שלא ואז
כמובן...