אפילה קלה צונחת על עיר עייפה
לא יהיה עוד מקום לאותם הלוחשים שטנה בגב גא.
לא שפלי הרוח ולא נמוכי הקומה
בעלי הרחמים העצמיים יוציאו עצמם לרחוב,
פיסת אדם מונחת כמנחה על כף יד רועדת,
חמלה לא תימצא ברחובות מוכי קשר שתיקה.
האפילה כבר הייתה ללילה והגוף מסרב לנוע לצלילי חליל,
לא נחש אדוני כי אם סלסול מחריש.
דמעה תרד ותלטף לחי בודדה,
נחמת קטני אמונה.
אט אט ייסגר עוד שער
ותפילה אחר תפילה
מילה ועוד מילה
יסתדרו בשורה.
דרך לא תהיה לרגליהם,
גם לא חמלה.