אי שם לקראת סיום שנות השלושים לחייה.
גבר זר יושב לצידה, שכלו אבד ככל הנראה בילדותו.
כסף יש לו ורעיונות טובים לרוב, אהבה לא תצמח מכאן, גם לא
תשוקה.
היא - רוצה את כספו וטוב לבו אל ילדיה.
הוא - פשוט לא רוצה עוד לישון לבדו בלילה.
התוצאה - הסכמה שבשתיקה, הסכם לא תחום שמשמעותו אחת:
"טוב תהיה לילדי וטובה אהיה אליך, בשעת רצון אלטף את שיערך
ההולך ומאפיר, בעדינות אעביר את אצבעותיי על כרסך, אעסה את גבך
עד יקמלו שרירי, אתן לך את שגופי יכול עוד לספק".
והוא מביט ומשיב בשתיקתו כאומר: "טובה תהיי לי ולגופי וטוב
אהיה לצאצאייך, בכל צורך אשמש להם כנהג וכבלדר, בכיסי אתן להם
את לימודיהם, בנפשי אתן להם מקום... וגם לך... אותך אקח מקצה
העולם אל קצהו,אשתאה מציורייך אקשיב למלמולייך. היי אלי טובה,
טוב אהיה אלייך".
"אהיה טובה אליך, טוב תהיה אלי ולילדי".