דרך לא זרועה, אבנים בה לרוב.
רגל לא דרכה בה שנים, לפחות לא רגל אדם.
סימנים מגחונם של נחשים, נגיעות קלות מציפורני עקרבים,
רוחות יבשות הנושאות גרגירים מעולם לעולם.
מסע מתלקח מתוך סופה.
דורותי לא תשוב לחווה.
קוסם עלום שם אך ברוך כשרונות מחפש מוצא,
ידיים קשורות - אולי מעט יותר מדי, קסם אחרון ודי.
כפות רגליו יחפות, מעליהן גוף נגרר,
פנים מצולקות בתוויהן, השמש והשנים כבר ניגנו בהם עד לכדי
שחיקה.
כמו תווים על דף ישן, דוהים לאיטם מעונה לעונה,
השמיים בהירים, צחוק מתגלגל ובתוך כך צפות מחשבות,
שנים ומספרים נחרצים באמונות ודתות.
שקט שלפני סערה, אולי דווקא השקט שאחרי הפצצה האיומה.
לפחות מהשקט הזה ניתן להפיק מרקחת אשליה, אולי לזמן מה היו
הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר, זה שעליו מרוחה החמאה. הרי
תמיד ייפול הלחם, אם כך למה להשקיע?
אגדות ילדים מתגבשות לכדי אמונה ותקווה, אין בזה ממש מלבד אותו
הכוח לשרוד, אותו הכוח שאין לזלזל בו.
מילים על דף נייר - גם להן משמעות רק לכותב ולמזדהה,
באין קורא אין מזדהה.
ימים יספרו ונעלי סתיו ושלכת ריקה מעצים קמלים ושדופים,
אש שותקת עברה בהם.
ארץ עוץ ריקה וחסרה.
דרך לא זרועה, אבנים בה לרוב.