ויתכלו שמי ארץ מכל עננה
ונתנה השמש מזיוה,
כקיץ לי בנשמה,
ולו רק לשעה,
לחיות עם השלווה
ולצייר לי אהובה.
נתפסת בלבי כערוגה בבשמה
את כל סביבתה
לעת שחר, במין שיגעון
של אביב ראשון ואחרון.
ואני, טל של בוקר זורח,
עליה מתלטף ומתמרח,
בזעקת כלות נפשי לה,
הריחנית מטבעה,
בטרם תרד החשיכה
וישוב החורף לנשמה.
29/12/03© |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.