[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלברט שבות
/
נבדלות

עם ישראל מיוחד; נפרד משאר העמים. ישנו דבר מסויים שאינני יודע
לקרוא לו בשמו כרגע, אולם הדבר הזה הוא האחראי על תכונת
הנפרדות זו של היהודים משאר העמים. אינני מדבר על תכונת נחיתות
או עליונות, אני מדבר על תכונת הנבדלות.
אכן, בד"כ הנחיתות, למשל, מהווה אחד מסימני ההיכר שמאפיין עם,
יחסית לעם אחר: נחיתות תרבותית, נחיתות גזעית, נחיתות
"צבעונית"... העם הזה הרבה יותר נחות תרבותית מהעם ההוא... זה
עם בדואי, צוענים אלה... אתה משווה אותם עם העם האציל ההוא?
העושר, רבותיי, היום אתמול ומחר, העושר והדלות הינם מאפיינים
של עם, יחסית לעם אחר ותמיד העם הדל ירגיש נחות מהעשיר ההוא...
אפילו הערבים, בינם לבין עצמם, מרגישים נחותים " מאחיהם"
הסעודים או הכווייתים...  

אם כן, תמיד ידענו להצביע על סימן ההיכר האחראי לנבדלותו של עם
מעם אחר; אולם אינני יודע, עדיין, להצביע על המאפיין האחראי
לנבדלות העם היהודי משאר כל העמים ועל פני כל הדורות. אין סימן
היכר מוחשי. פעם היה העם היהודי עשיר שולט, פעם עני נרדף, פעם
היה חכם והרבה פעמים היה טיפש, פעם מאמין ופעם כופר, פעם היה
בדואי צועני גלותי ורק מעט פעמים התמקם לו באחוזת ארץ והתיישב
בה... ובכל זאת, ובכל פעם ובכל שלב, הוא היה נבדל משאר העמים!
לא משנה המצב בו היה שרוי; ולא רק הוא הרגיש את הנבדלות הזאת,
גם הגוי, בעיקר הגוי הרגיש אותה, וכאילו מדברים על צבע עור בל
ישתנה.  

לסיכום, ישנה נבדלות בין היהודי לגוי וניתן בקלות להצביע עליה,
אך לא ניתן להסביר אותה הסבר לוגי, לא ניתן להתחקות אחריה, לא
ניתן להתחקות אחרי שורש התופעה הבולטת והמורגשת זו, כה בולטת
ומורגשת על פני דפי הסטוריה ארוכה.

האיש הדתי מיוחד; נפרד מהיהודי החילוני. ישנו דבר מסויים
שאינני יודע לקרוא לו בשמו כרגע, אולם הדבר הזה הוא האחראי על
תכונת הנפרדות זו של היהודים הדתיים מהיהודים החילוניים. אינני
מדבר על תכונת נחיתות או עליונות, אני מדבר על תכונת הנבדלות.
(כן כן כן, העתקתי את הקטע הראשון של המאמר, ורק שיחקתי
במילים; החלפתי את היהודי בדתי, ואת הגוי בחילוני. זהו נושא
מאמרי.)

תמיד ידעתי על הנבדלות הזאת בין היהדות הדתית ליהדות החילונית.
ולמעשה, ולמען הדיוק, לא תמיד...
נולדתי בסוריה, ושם היכרתי את יהדותי אך לא את רבדיה...
בסוריה, בחלב העיר, לא היה קיים המונח "דתיים וחילוניים"
במתכונתו הנוכחית/האמיתית; לא ידעתי שקיים כזה הבדל מהותי כמו
זה שדיברתי עליו לעיל והשוותיו, לא במקרה, כהשוואה בין גוי
ליהודי...
כמובן, היו שם יהודים דתיים ויהודים קצת פחות דתיים, יהודים
שמתפללים מניין ראשון בחמש בבוקר ויהודים, כמעט כופרים,
שמתפללים, לא עלינו, בשמונה בבוקר במניין האחרון. לי היה אח
חילוני מוצהר: הוא היה בא לבית הכנסת בתשע בבוקר! בתשע! ומתפלל
ביחיד, בלי מניין... הוא היה נועל את בית הכנסת ומפקיד את
המפתח הגדול בן חצי הקילו אצל משפחת זעפראני הגרים בסמוך לבית
הכנסת.
ואני אגיד לכם עוד יותר: היה היה איש ואף אנשים שלא שמרו שבת!
כך מספרות האגדות...
אבל: לא היה קיים, ואפילו בסיפורי האגדות, איש יהודי חלבי,
שייחלל שבת בפרהסיה, נגיד שייסע במכוניתו על יד בית הכנסת בשבת
לעיני כל, או שיאכל פיתה ברחוב בפסח, או שיאכל לא כשר בפרהסיה!
לא היה קיים דבר כזה.

אני יודע, רבותיי, שאין זה היחס האמיתי המציאותי בין שני
המונחים: דתי וחילוני. חלב לא היתה דוגמה טובה, בלקחת אותה
בתור מעבדה וללמוד בתוכה את רזי הייחס האמיתי בין שני
המינוחים. ישראל כן. ישראל היא כור ההיתוך האמיתי ליהדות בכלל
וניתן לכל הדעות לקחת אותה בתור מעבדה מהימנה גדולה וענקית
וללמוד בתוכה את המינוחים הללו ומה שנגזר מהם: חילוני ודתי.
ואפילו ניתן להצביע כאן על המסורתי (אולם לדעתי, זה האחרון
נמנה ובסופו של דבר, מכורח המציאות, על קבוצת האב של
החילוני).

ובכן, הגעתי לישראל וראיתי את המציאות. ראיתי במו עיני את
הנבדלות בין האיש החילוני לאיש הדתי, בין חברה לחברה. הרגשתי
בנתק הזה ואני כן יכול לקרוא לו נתק. ידעתי שזה לא טוב ליהדות,
ידעתי שאין זה טוב. זה רע.
ידעתי להצביע על ההבדל המהותי הזה בין טוב לרע, כי ידעתי
להצביע על הפער האדיר בין שני המונחים ולמעשה, שוב, אינני מדבר
על פער: הנני מדבר על נבדלות; ונבדלות איננה נמדדת בפערים
ועומקם, היא עומדת בזכות עצמה. אין סיבה מהותית לנבדלות, אין
נבדלות גדולה וקטנה, יש נבדלות. זוהי הנבדלות ההסטורית בין
היהודי לגוי, בלי קשר לעוצמת הגוי או לדלות היהודי, בלי קשר
לצבע עור היהודי או הגוי, בלי שום קשר לתרבות המתקדמת או
המאוחרת שלהם, יש גוי ויש יהודי. יש חילוני. ויש דתי. יש נתק.
ישנה נבדלות.

כולנו התנסנו בהרגשה הזאת: אתה יודע שאין "דבר" מסויים טוב, אך
אין ביכולתך להסביר את ידיעתך זו, או את תחושתך זו... "הדבר"
הזה יכול להיות כל דבר, יכול להיות תכונה, יכול להיות איש
מסויים שבלי שום סיבה נראת לעין אינך חש נוח בסביבתו, או כמו
שאומרים, לא היית קונה ממנו אוטו משומש... למה? כך!
אבל, והלכה למעשה, ישנה סיבה. חייבת להיות סיבה שתומכת בהרגשתך
זו ומסבירה אותה, אולם אין עדין ביכולתנו, לכאורה, לתהות על
קנקנה של הסיבה הזאת ולפרט אותה. אנו רק חשים בה.

וזה הסיפור שלי עם הנבדלות בין שני שבטי עמי: השבט הדתי והשבט
החילוני. שניהם יהודים; אך נבדלים.
חשתי תחושה עמוקה ומבוססת ועקרונית אודות התופעה הזאת,
"הנבדלות", בין שני שבטי עמי, בתוך עמי, ותחושה זו אני יכול
לתארה בשתי מילים: רע וסכנה. זה רע ליהדות, לא הייתי רוצה
לעמי, ליהדות שלי, תכונה רעה כזאת, גם חשתי בסכנה הנשקפת
מהתכונה הזאת והנגזרת ממנה. על איזו סכנה בדיוק אני מדבר? לא
יודע! אבל אני מרגיש בסכנה! זה כמו סוג של ציפורים שמתחילים
להתנהג באופן מוזר כמה דקות לפני רעידת אדמה! אומרים שיש דבר
כזה...

חייב להיות, אם ישנה תכונה רעה שזיהינו אותה, חייב להיות לה
שורש, בסיס ומקור! אם זיהית את התכונה, אז בוא בבקשה נלך אחורה
ונראה מהיכן התחילה וכך נוכל לעמוד על שורשיה על מקורה! מהו
שורש התכונה הרעה הזאת, "הנבדלות" בתוך העם היהודי? לא יודע.
לא הצלחתי לחזור אחורה. איך חוזרים אחורה? עד היכן חוזרים
אחורה? באילו כלים נשתמש במסענו זה אחורה, אל תוך הרחובות
האפלים של העם היהודי? הרי חייבים להגיע אל רחובות אפלים כאלה,
אם כבר זיהינו את התכונה שאנו מתחקים אחריה...
אבל כלים אין.
הרגשה יש.
תכונת הנבדלות הזאת שחוצבת שקע של אוקיאנוס בתוך העם היהודי
אינה טובה (1), אינני יודע את המקור שלה (2), ואני מרגיש בסכנה
הנשקפת ממנה - אך אין לי כלי ביטוי הולם להסבר דברי (3).
להשלמת התמונה, אוסיף לאוסף עוד תחושה ואמספר אותה ב-(4): אני
מאשים את השבט הדתי בעיוות שבטי זה, אני מרגיש באשמתו; אך אין
לי הוכחות!  

ולפתע, התמונה נאספת אל עצמה. כמו תמונת לגו המורכבת מהרבה
מאוד חלקים אבודים ולפתע פתאום נמצאו כולם ורק נותר להרכיב
ולראות... לפענח.

לפני הרבה זמן, רבותיי, רציתי לכתוב את המאמר הזה; תרצו,
תאמינו... זה אחד המאמרים שהידהדו בראשי מזה זמן רב ובאמת
ובתמים לא הצלחתי אף פעם "לאסוף" את עצמי ולכתוב אותו. לא
הצלחתי, לא יכולתי, גם לו רציתי!  

90% מהתמונה אספתי תוך כשעה וחצי! ממקור בלתי צפוי ולכאורה,
בלתי מובן...

לפני כחודש נסעתי עם בחור הודי, ידיד ותיק שלי מאזור הסחר
החופשי בפנמה, אל העיר פנמה. זו נסיעה בת כשעה וחצי. את ההודי
הזה, רג'יב, היכרתי לפני כעשר שנים, הוא היה נציג חברות טקסטיל
מהמזרח הרחוק ואני הייתי אחד לקוחותיו. עזבתי את הטקסטיל לטובת
ענף אחר והקשר שלי עם ההודי הזה גם נותק עקב זה. לפני כחודש
פגשתיו במקרה ב-Zona Libre וחזרתי עימו לפנמה, דרך כשעה וחצי.


פניתי אליו, משום מה, דווקא בשאלה הזאת: "אני מכיר אותך שנים,
רג'יב, ואף פעם לא ידעתי ולא שאלתי על איזו דת אתה נמנה...
מעניין אותי! אומרים שבהודו אלפי דתות..."
הוא ענה לי: "הדת ההודית"; ופצח, עקב הכנות בסקרנות שלי, בהסבר
ארוך ומסודר, וגם למלא את משבצת הזמן של שעה וחצי...
אכן, הוא אמר, ישנן הרבה דתות בהודו, אך הדת "ההינדית" (זה
שמה) היא הדת הכי גדולה בהודו - היינו שנמנים עליה רוב רובו של
העם ההודי; ועוד שני שיאים משיגה, לדבריו, הדת הזאת: היא הדת
הכי גדולה בעולם והכי עתיקה בעולם. היא בת מספר מליוני שנים
(הוא נקב במספר שלא זכור לי), וישנם הוכחות ארכיולוגיות
שמתעדות נתון הסטורי זה, לדבריו.

היה רגע של חסד, שובב, שעבר דרך השיחה וביקשתי לנצל אותו עד
תום: "תגיד, רג'יב, זה אתם שעובדים את הפרה וסוגדים לה?"
הוא ענה לי בחצי פה "לא, איננו סוגדים לה, אך כן, היא קדושה
בעיננו".
לא הרפתי, "אבל באמת, אומרים שכאשר פרה עומדת באמצע הרחוב
"ותופסת" את התנועה, אף אחד לא נוגע בה וכל התנועה נעצרת עד
שתואיל לזוז מרצונה. אכן? יש כזה דבר...?" שאלתי כאמור
בשובבות, אך הוא ענה לי בשיא הרצינות: "יכול, אכן, להיווצר מצב
כזה, אך מי אמר שאף אחד לא נוגע בה? פשוט, מזיזים אותה והתנועה
חוזרת לזרום". ולמען האמת איכזב אותי בתשובתו זו, כי חשבתי
שתפסתי סקופ ורק נותר לי לאמתו...

זאת ועוד, הוא המשיך בהסבריו אודות הפרה הקדושה (גם אצלנו,
אגב, ישנו מושג דומה...) "איננו ממיתים פרה לעולם וזה מעוגן
בחוק ההודי: מי שהורג פרה, דינו מאסר! היא קדושה ע"פ עקרונות
הדת "ההינדית". שם הפרה בשפה ההינדית הוא "אימא", כלומר
במשמעות אימא, וזאת כי מהפרה יוצא החלב! כחלב שיוצא מאימא-אדם
שמזינה בו את עוללה, כך גם הפרה: היא אימא בעינינו (אימא של כל
העולם), כי ממנה יוצא החלב שמזין את כל האנושות".
הקשתי "אבל גם מהעז יוצא חלב..."
"רוב החלב המוצע לאנושות, כמעט כולו, מופק ע"י הפרה", זוהי
תשובתו לקושייה היהודית שלי.  

הוא ידע לספר לי גם על "התופעה הישראלית" של הודו! אומר לי
שהתופעה הזאת ממש מוכרת בהודו, התרמילאים הישראלים שבאים להודו
אחרי שרותם הצבאי.
זה התחיל, לדבריו, בכפר עזוב קטן קרוב לניו-דלהי שהיו בו בקושי
שני בתי מלון עלובים, הישראלים התחילו לזרום לשם וכאשר התופעה
הישראלית קיבלה תאוצה, הכפר הזה שיגשג והיום יש בו מעל למאה(!)
בתי מלונות ובתי הארחה מכל הסוגים!
והמחזור (מחזור ביקורו של הישראלי) הולך פחות או יותר כך: הוא
מגיע עם מספיק כסף לקנות אופנוע (מסוג מסויים שברח לי השם שלו)
והוא קונה את האופנוע (תמיד משומש - אין חדש) מחבר ישראלי ותיק
שכבר תם הביקור שלו ועומד לחזור לארץ. הוא לוקח את המנוע,
מעמיס עליו את התרמיל שלו ונוסע בחברת עוד מספר חברים אל תוך
הודו. הם חורשים בעזרת האופנוע הזה את הודו. וכאשר מסיימים את
"התור" שלהם, חוזרים לאותו הכפר ותמיד ישנם שמה תרמילאים חדשים
שרק הגיעו; הם מוכרים להם את האופנוע וסלאמאת... זהו תיאור
המחזוריות הישראלית במדינה הזאת; ועד כמה שהבנתי, "התופעה
הישראלית" הזאת הינה ייחודית בהודו וכל הודי ממוצע יודע עליה
ומכיר אותה.

ויש לי אפילו סקופ באדיבותו של מר רג'יב: הידעתם שישנם יהודים
הודים ממוצא אסיאתי עם עיניים מלוכסנות? הידעתם שישנו כפר
יהודי בן כ-200 אלף איש ואת רובו ככולו מאכלסים היהודים
האסיאתים ההם? ישנם בתי כנסת...  
הם נמצאים בהודו, לדבריו, מעל לשמונה מאות שנה, וגם הסביר לי
מאין באו אך ישנו גבול לאורך הזיכרון שלי...
הוא עלה על הכפר הזה, היהודי, אגב מערכת הבחירות האחרונה
שהתקיימה בהודו, וכמו בכל מערכת בחירות, גם שם הפוליטיקאים
נזכרים במקומות הכי נדחים בתקופה זאת ומבקרים אותם... הוא ראה
דיווח טלביזיוני על ביקור פוליטיקאי מקומי בכפר היהודי ולדעתו,
המקום נמצא בתת-תנאים...

אצל ההודים יש רמות. כהן לוי ישראל... גם אצלם, הדת ההינדית
מציעה רמות ושכבות. כל רמה והמעלה שלה. לא יתחתן בן רמה עלובה
עם רמה נעלה! כל שכבה תתחתן עם בני אותה שכבה, והשכבה (ניתן
לקרוא לה כאמור גם "רמה") מוצהרת ומוכרת ומוכרזת וקבועה מלפני
אלפי השנים:

1 - רמת (מעמד) המלכות.

2 - רמת הכהנים. (כוהני הדת).

3 - רמת החיילים. (הנמנים על הצבא ההודי העתיק - לא של
היום!).

4 - רמת הסוחרים. (אלה האמונים על המסחר).

5 - רמת המנקים. (פשוטו כתרגומו: אלה המנקים את הרחובות
והעושים בעבודות השחורות.)

יש לציין שכל רמה (מעמד - אבל הוא משתמש במינוח "רמה") יש בה
גם את תת הרמה שלה (ורק מתוכה ימצאו את בנות זוגם, עד עצם היום
הזה), כלומר, לא כל כהנים הם באותה הרמה, לא כל הסוחרים,
כמובן, מאותה השכבה ולא כל החיילים: ישנם שבטים בני ראשי הצבא,
ישנם שבטים של קציני הצבא, ישנם שבטים של הלוחמים והכובשים
וישנם של הפקידים הנחותים (גם אצלם ישנם הג'ובניקים, וגם הם,
מה לעשות, הכי נחותים...)

הוא, רג'יב, משבט החיילים. (למרות שהוא סוחר ממולח ואכבר
סוחר...) הוא נשוי עם בת אותו השבט שלו, כמובן.

עוד פרט פיקנטי: אין קבורה בדת שלהם, יש שריפת הגופה, והאפר
(כעשרים עד שלושים גרם) מפוזר מעל הנהר הכי גדול בהודו, גם
נבצר ממני לזכור את שמו. מי הנהר הזה מגיעים וזורמים אל כל
אדמות הודו ומשקות אותן ובאופן זה, זהו הסברו לפיזור האפר
בנהר, האדם חוזר אל האדמה, בעזרת מי-הנהר הקדוש ההוא.
"ואם מתים בספרד, בפנמה, בארה"ב..." שאלתי.
"אז שורפים את הגופה באותה המדינה ושולחים את האפר בתוך צנצנת
מיוחדת להודו, אל הנהר ההוא. גם לפני אלפי שנים שלחו את האפר
אל הנהר זה שבהודו!" (מעניין דרך איזו חברת נסיעות..).

הארכתי, אה...? לא נשאר הרבה פרטים ומעבר לזה אני מחוייב
לדיווח העיתונאי העיוני! ועוד משהו: אל דאגה! לא איבדתי את
הקשר עם המאמר שלי - אני כבר מגיע אליו, רק תנו לי להשלים את
הנקודות האחרונות. אנא, שם בסוף, לא להרעיש, אם השתעממת אז
במטותא ממך, תאסוף את עצמך והחוצה! לא להפריע לאחרים, פליז.

הם לא אוכלים כל חיה. אמרתי לו - גם אצלנו! להם ישנם חוקים של
ממש המעוגנים בספרי הדת שלהם ושם תמצא, מסביר לי, חוקים שונים
ומשונים, מה מותר לנו לאכול ומה לא! (מעניין לאללה!)

ביקשתי לכוון את השיחה לאפיק אחר... כמה אפשר לאכול ולעכל דת
הינדית... ביקשתי לדעת קצת על הוריו, היכן חיים - אם בכלל, האם
עובדים...
הם חיים, ענה לי, ומבסוטים, רגועים. הם אנשים רגועים.
אמרתי לו "יופי! תגיד, הם אנשים דתיים?"
עונה לי, ומתייחס, משום מה, אך לאבא שלו "אבי מאוד מאוד דתי".

אמרתי לו "כלומר, הוא מקפיד על מה שנכנס לפיו... הוא לא אוכל
כל דבר". (הוא ציין לי לעיל שישנם חוקים נוקשים אודות סוגי
החיות המותרות למאכל, ע"פ הדת שלהם).

תשובתו על הערתי האחרונה הותירה אותי פעור פה: "לא, הוא אוכל
כל מה שבא ליד".
"אבל אמרת שהוא דתי מאוד מאוד, והשארת את הרושם וכאילו מדובר
באדם קיצוני..."
"נכון! שמעת אותי נכון, אלברט! עוד לא ראיתי אדם דתי כמוהו.
עוד לא ראיתי אדם רגוע כמוהו. ולא שהוא אבי... כל האנשים שמה
מכירים בו כאיש דתי אמיתי ורגוע".
התחלתי להתעצבן, "אבל רג'יב, עלי לא "עוברים" דברים כאלה: אמרת
שאסור בדת שלכם לאכול כל דבר - כל חיה, ובו בזמן אבא שלך דתי
מאין כמוהו, שכל העולם מכיר בדתיותו ובכנותו, ובו בזמן הוא כן
אוכל הכל בלי להקפיד... זה לא מסתדר לי! האינך מרגיש
בסתירה???"

כאן הרגשתי מוזר. הבעת פניו היתה כהבעת פני מורה שמנסה להסביר
דבר "מובן מאליו, בסיסי וברור" שנעלמו מעיני לתלמידו...
"תשמע משהו, אלברט: בשביל מה הדת נוצרה? לא שהאנשים יחיו על
פיה, ביושר, באחווה, בצדק, בכנות, באהבה...? אין כמו אבי, איש
ישר שאוהב לעזור ואין מי שמכחיש את זה. אין כמוהו איש רגוע שחי
בשלום ובשלווה עם משפחתו ועם שכניו. הוא אוהב את כולם וכולם
אוהבים אותו. הוא איש רגוע. עכשיו תגיד לי: זה לא איש דתי? לפי
דעתך הוא איש דתי או לא דתי?"
אמרתי לו: "אבל מה הקשר? ישנם חוקים של הדת...."
והוא נכנס אל תוך המילים שלי: "אבל אני חוזר על השאלה שלי,
תחשוב עליה לרגע: האם, לדעתך, איש עם התיאורים שתיארתי אינו
אדם דתי? בשביל מה הוא צריך את שאר החוקים אם הוא כבר הגיע אל
העיקר? במה יעזרו לו? במה יקדמו אותו? הוא איש טוב, ישר, רגוע,
לא שותה, לא נואף, לא גונב! אוהב, עוזר... אז הוא דתי!!!"

הוא שיכנע אותי! כן, הצליח לשכנע אותי. זה לא שממחר אני הולך
לאכול חזיר ולהיות איש טוב וישר, כי אם כן השתכנעתי מנקודת
המבט שלו. עמדתי בזווית ההיא שלו ואמרתי לו בכל הכנות: "אכן,
רג'יב, אתה צודק! אביך דתי! "

מעבר לזאת: הוא עזר לי להבין את נפתולי הדרכים המסובכות
והמבולבלות של הדת שלי! היהודית.

הדת היהודית, רבותיי, סבלה ועודנה, מתסביך "הפוך" מזה שסבל
ממנו בהתחלת השיחה אבא של רג'יב, ובסיום השיחה הודיתי בפה מלא:
זו אינה מחלה, אני זה שלא הבנתי את דת אביך!

אנו שומרים את השבת. וזה טוב.
אנו אוכלים כשר. וזה אחד הדברים העיקריים של יהדותינו, בלעדיו
אין לנו את הזכות הייחודית השומרת עלינו לאורך אלפי השנים
ומבדילה אותנו משאר העמים.
אנו נימולים וזו הברית שלנו עם אלוהינו, כמוהו כמו הנחת
התפילין מידי יום.
אנו קוראים בתהילים וזה אחד הספרים הכנים ביותר של תפילה יפה
וכנה בין איש לאלוהו, בין איש לעצמו.
אנו לומדים תורה. וזה טוב. זו דתנו, זאת יהדותנו. זו דרך החיים
שלנו.
אבל:
שכחנו דבר אחד בסיסי ביותר, פשוט ביותר: התורה הינה דרך חיים.
התורה נועדה בכדי להקנות לנו דרך חיים טובה, ישרה ובריאה.
התורה בפני עצמה אינה שווה מאומה - אם לא יהיה לה שימוש! מעשי!
לא תיאורתי.
אנו הדגשנו את התיאוריה והזנחנו את המעשי והרי לך הטעות
הפטאלית של היהדות! לימוד תורה אינו אומר כלום, אינו מוביל
לכלום, אם לא יהיה לו יישום! לימוד התורה בלבד דומה ללימוד
תורת הייחסות של אינשטיין בלי ליישם אותה בשטח ומבלי ליהנות
מפרותיה, לא פחות ולא יותר! אנו הדגשנו על התיאוריה והזנחנו את
המעשי בטיפשותנו, בעצלותנו, ברוע שבנו; זוהי הטעות ההסטורית של
היהדות משכבר הימים, מאלפי השנים; הנני מצביע עליה, עכשיו,
ברגע זה ממש.

אינני מסתכן, אם הייתי מהמר על התורה של אבא של רג'יב, בתור
אופציה מועדפת לתורה הנוכחית שלנו. אינני כופר, אני יהודי בן
יהודי ואני אוהב את דתי ומקנא לה.

זוהי הטעות, זהו התסביך שסבל ממנו כל יהודי באשר הוא ועל פני
כל דפי ההסטוריה היהודית. אם התסביך הזה היה נפתר באופן דומה
לפיתרון שהציע אבא של ידידי רג'יב ובדרך הטבעית שלו, פני
היהדות היום היו אחרת. פני היהדות אתמול ושלשום היו אחרת!  מה
אני מציע? לקדם את דרך הארץ לתורה, למען התורה ולמעננו, אנחנו
המשתמשים.
מה אני מציע מעשית? לעשות מהפך בעולם הדתי של היהדות: לא תלמוד
התורה העיקר היום, אלא החלק המעשי הנגזר מהתורה הזאת, הוא
החשוב והקודם.

הבה נקדם את נתיבי התורה: אהבה, אחווה, יושר, צניעות, עזרה,
ומעל לכל, אחווה. נדגיש את האחווה. אם לשם השגת המטרה הזאת
עלינו לוותר על הטטוס קוו, למשל - נוותר! ואפילו על חשבון
לימוד תורה. יש תפל ויש עיקר ובמקרה זה, לימוד התורה הוא התפל
והאחווה בין כל העם היהודי, דתי וחילוני, היא היא העיקר.

אתם זוכרים את "הנבדלות"...? זאת הנבדלות הטבעית הקיימת בין
הגוי ליהודי? ...בין הדתי לחילוני?
קבעתי לעיל שתכונת הנבדלות הזו אינה טובה; וזה מובן מאליו, אין
צורך בראיות.
מקור הנבדלות הזאת הוא בן אלפי השנים. מאז היהודי הראשון שפשע
והתעלם מהחלק המעשי של התורה ובמצח נחושה ביקש לפדות את חלקו
"הדתי" בלימוד התורה! הוא, הפושע הזה, הוא אשר זרע את זרעי
הספק הראשונים בתוך לבבות היהודים וגרם ליהודי הספקן הזה
להתרחק מדת אימו ואביו. מי שהתרחק דמו בנפשו, והיום באתי
להוסיף ולהטעים: גם מי שגרם ליהודי ההוא להתרחק, שותף הוא לפשע
ודמו גם דם קורבנו בנפשו. הוא גרם לו את זה ע"י הספק שזרע
בנפשו וכאילו אנו מחוייבים רק בלימוד התורה לא ביישום התורה,
ביישום דרכיה. זהו זה הספק!
אני מאשים את הגורם ההוא בעיוות ההסטורי שעשה בנו ובדפי
ההסטוריה של יהדותנו נפשות.

פגישתי זו עם רג'יב ההודי היתה לפני כחודש, וכפי שהזכרתי,
"אספתי" דרך הפגישה הזאת 90% מהתמונה הכוללת... חסרים לי עדיין
10% להשלים את התמונה במלואה; להבנת רזי התמונה המעוותת זו,
להבין את הסכנה הטמונה בה!  

לפני יומיים, ראיתי בערוץ הטלוויזיה הממלכתית של פנמה תוכנית
ייחודית לכבוד חג החנוכה היהודי. ישנה קהילה נכבדת של יהודים
בפנמה ורצו שם למעלה לעשות להם מחווה...
התוכנית היוקרתית (קנוה מערוץ אמריקאי) התיימרה לתת הסבר כולל
ורקע לדת היהודית, עקרונותיה ובסיסה.
ראיתי וחשכו עיני.

הם דיברו על חג החנוכה, על צום יום הכיפורים, על השבת, סדר
פסח, תפילין, ספר תורה, סוכות...
כל הסבריהם תובלו בהערות רב רפורמי, כל הסצינות צולמו בבית
כנסת רפורמי; בית כנסת שדומה מאוד לכנסייה נוצרית, עם הפיאנו
ומקהלת הזמר בפינה, נשים וגברים וגברות ביחד, זה לצד זו, יד זו
ביד זה כאות לאחווה הדדית, נשים נושאות ספר תורה, גם עולות
לספר, החזן היה אישה דווקא וכל שאר הנשים עם טלית, ובימי חול -
עם תפילין. זוהי היתה המחווה ליהודים שצולמה כסרט הסברה על דת
העם היהודי .
זוהי הסכנה בגודלה הטבעי. זוהי הסכנה בכבודה ובעצמה. זוהי חרפת
העם היהודי. זאת היא תמצית הסכנה שדיברתי עליה לעיל ולפני
חודש, גם לפני הרבה זמן, הרגשתי בה אך לא ידעתי לתת להרגשתי
ביטוי הולם, לא היו בנמצא כלי ביטוי...

לפני יומיים ראיתי את זה מולי על המרקע, במקרה, וחשכו עיני!
ראיתי את הסכנה שחשתי בה כל הזמן: הנה! דת חדשה ומפתה שאפילו
האוהבים לתת לנו מחוות רצון קנו אותה!

האם הרב עובדיה יוסף, למשל, שאל פעם את עצמו שאלה כזאת? מה
הביא אותנו הלום? מה גרם לזה? לנתק הזה? מדוע נפער בור כזה
עמוק בדת היהודית? מי טבל או לא טבל את ידו בצלחת? האם אתה
חושב, כבוד הרב עובדיה (כמשל), שרק הם אשמים בזאת שנותקו מהעם
היהודי והמציאו להם דת חדשה? אינך חושב שישנם עוד אשמים? נגיד,
מישהו שרצה לעשות לעצמו את החיים קלים ומכובדים ותוך כדי כך
המציא גם לעצמו דת חדשה: ללמוד תלמוד, ללמוד יומם ולילה, עד
כדי כך ששכח שישנו גם החלק המעשי! עד כדי כך היה עסוק בתורה,
ששכח שהיא נועדה, התורה, ללמדנו את דרכי החיים המעשיים, לא את
התיאוריה...

שאלת רב: ואיך זה מתקשר איתם? עם הרפורמים הכופרים ההם?

תשובה פשוטה: תורת התיאוריה לעיל מזמינה ספקות מטבעה ולספקות
אין גבול...
אתם יודעים ממתי "התופעה" הזאת עושה בנו שמות? אתם יודעים מתי
התחיל הספק להכות בנו שורשים?
אתם יודעים, שבזמן בית שני, כאשר עוד היה בית המקדש קיים,
"הרפורמים" היו גם קיימים? הידעתם שקראו להם "צדוקים"?

הידעתם עד לאן הגיע מד הספקות העלוב והמסוכן שאני מדבר עליו?
כך מבואר במסכת יומא, המלמדת על הכנות הכהן הגדול לעבודת יום
הכיפורים (פירוש קהתי ע"פ רבי עובדיה מברטנורא): "בזמן בית שני
שימשו בכהונה גדולה אנשים שלא היו ראויים לאיצטלא זו, אלא שהיו
קרובים למלכות והיו קונים את הכהונה בממון, כמו שהזכרנו כבר
במשנה א', והיו כאלה שלא ידעו תורה; ומכאן שנינו במשנתנו, שהיו
אומרים לכהן הגדול: שמא לא למדת..."

בקטע אחר מבואר אודות "הצדוקים" (הרפורמים של בית שני):
"והשביעו את הכהן הגדול זקני בית דין... שלא ישנה דבר מכל מה
שאמרנו לך - בגמרה מבואר, שכוונת ההשבעה היתה שלא יעשה כהן
גדול בעבודת הקטורת כדעת הצדוקים... הם (זקני בית דין) היו
חוששים שמא הוא נוטה לדעת הצדוקים, לפיכך השביעו אותו זקני בית
דין, שלא ישנה דבר מכל מה שאמרו לו. ולאחר שהשביעוהו, הוא פורש
ובוכה על שחשדוהו שהוא צדוקי, והן פורשין ובוכין שמא חשדו
בכשרים..."  
 
תכונת הנבדלות הזאת שחוצבת שקע של אוקיאנוס בתוך העם היהודי
אינה טובה, אני יודע את המקור שלה ואני מרגיש בסכנה הנשקפת
ממנה - וישנו כבר באמתחתי כלי ביטוי הולם להסבר דברי.
להשלמת התמונה, אוסיף לאוסף עוד: אני מאשים את השבט הדתי
בעיוות שבטי זה, אני מרגיש באשמתו; ויש לי הוכחות!  







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מישהו פעם ניסה
ללקק טונה מרצפה
של מספרה ?

זאת ההרגשה
כשיורדים
לבחורה.


מיזוגן מנסה
לשכנע


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/04 13:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה