סתם פתאום התחשק לי להביט בשמים ולראות כוכב.
ואני מסתכל על הכוכב והוא מסתכל עלי ואני תוהה מה באמת קורה
עליו שם במרחק הזה. אולי איזה משהו עומד שם ומסתכל עלי בחזרה
ושואל את עצמו אם מישהו מסתכל עליו שם במקום הנוצץ הזה שהוא
בטח בחיים לא יראה מקרוב.
אומרים שרוב הכוכבים שאנחנו רואים בשמיים כבר בעצם התפוצצו
לפני עשרות מליוני שנים ואז אני חושב שההוא על הכוכב שכרגע
הסתכל עלי במבט נוצץ כבר לא ממש מסתכל עלי, הוא הסתכל עלי לפני
חמישים מליון שנה ולא אני הסתכלתי עליו אלא חבורת לטאות
מגודלות שכבר נעלמו ממזמן. הוא הסתכל לפני חמישים מליון שנה
ורק עכשיו אני מסתכל עליו בחזרה רואה אותו מסתכל עלי ושואל את
עצמו את מה שאני שואל את עצמי רק שאני יודע שאני פה והוא כבר
אולי איננו.
ואני מסתכל על הכוכב הזה ואת בצד השני של העולם ואני תוהה מה
הסיכוי שבשלוש שעות שלשנינו יש לילה יש סיכוי שאת מסתכלת על
אותו כוכב אבל אני יודע שאין סיכוי כי את בבסיס, ישנה ורק אני
פה יושב בבית ליד סן פרנסיסקו לבד מתגעגע ואוהב וסופסןף קולט
כמה את תמיד נמצאת לי במחשבות. ורק מתפלל שאת יושבת בחדר כמוני
מציצה לרגע מהחלון קולטת איזה כוכב נוצץ שהתפוצץ לפני חמישים
מליון שנה אבל מה שמעניין אותך זה שאת יודעת שגם אני מסתכל על
הכוכב הזה בצד השני של העולם.
אני חושב לי שוב מה יקרה בעוד כמה מליוני שנים כשאני לא אהיה
פה ולא מי שקורא את זה וגם לא הנכדים, הנינים וניני הנינים שלו
לא יהיו פה ואיזה מפגר כמוני יישב לו על איזה סלע גלקטי באיזה
חור נידח אחר של היקום וישאל מה קורה על הכוכב הנוצץ הזה שהוא
רואה, הכוכב שאני יושב עליו עכשיו, כותב שטויות שלא מעניינות
אף אחד חוץ ממני. והרי אנחנו התפוצצנו מזמן אנחנו והפרור זמן
הזה שאנחנו קוראים לו חיים שנגמרים תוך שנייה או שתיים בערך.
ומה שאנחנו עושים כבר לא ישנה כלום לחבוב הזה שיושב שם בעוד
חמישים מליון שנה ומסתכל עלינו.
ורק כדי לנסות להסביר לעצמי חלק ממה שאני גם ככה לא יבין לעולם
אני מסתכל לשמיים שוב ורואה איך חמישים מליון שנים עברו בין
רגע כי כבר אין אף כוכב בשמיים,
רק שחור מסביב. |
