והוא מחייך ואת שותקת, נחבאת אל הכלים, מחייכת חצי חיוך שכובש
אותו מיד והוא מנשק אותך ואת לא מתנגדת, וטעם לשונו מתוק ואתם
אוהבים. והוא מתחיל לחקות אותך ואת מדגדגת אותו אבל הוא לא
מפסיק, ומפיל אותך לזרועותיו. והוא מחבק אותך חזק חזק, ואת
אוהבת את זה, אז את ממשיכה לשחק איתו ונותנת לו דברים לחקות
ומנסה לחקות אותו, ולא מצליחה אז הוא כמו תמיד צוחק עליך קצת
יותר. את מסתובבת משחקת אותה נעלבת, הוא מתקרב ומחבק אותך
מאחור, נושק לצווארך, אחרי זה את תורידי לו את הבגדים והוא
יוריד לך ותיהנו. עכשיו זה סתם מעצבן אותך, שוב.
עובר עוד יום ואת שוב באה אליו והוא אומר משפט מאתמול ומנשק
אותך, היום אין לך מצב רוח ואת נושקת לו והולכת ישר למקלחת לא
מחכה אפילו מורידה בגדים ונותנת לזרם המים להרגיע אותך, בזמן
שאת מתקלחת הוא נכנס ומצטרף אליך, מסבן לך את הגב ומנשק אותו,
מביט לעיניך ונושק לך נשיקה אוהבת, מחממת, כזו שתמיד עודדה
אותך, ואז חייב להרוס ושוב מתחיל לחקות אותך והוא טוב בזה.
ובהתחלה זה משעשע אותך אבל לאט לאט את לא מסוגלת וזה חודר עמוק
עמוק, פוגע יותר ויותר, בך ואת יודעת שזה בצחוק אבל את לא
מסוגלת יותר.
את יוצאת מהמקלחת ומתנגבת הוא יוצא אחריך מחבק אותך ומרטיב
מחדש, את מנשקת אותו כורכת את המגבת סביבך והולכת לחדר שלו,
נשכבת על המיטה עטופה רק במגבת ומציצה מהחלון לעבר האופק הרחוק
חושבת שאילו יכולת לעוף אולי היית מאושרת ולו רק קצת, חושבת
שאולי זה היה עוזר לך להתגבר על פחד הגבהים שלך.
הוא נכנס לבוש בבוקסר שלו ומתחיל לנגן, זה מרגיע אותך. אחרי
זמן מה הוא מפסיק ואת מסתכלת עליו ושואלת למה בקול חרישי. הוא
נשכב לצידך ומחבק אותך, אתם נרדמים. |