לילה וכולם ישנים, בחוץ הכל נראה רגוע. את פוקחת עיניים ומביטה
לצידך שם שכוב לו אהובך היחיד, זה שנשבעת שתאהבי לעד. והאהבה
בינכם כמו אש מלבבת, משמידה את כל אלה שמנסים להרוס לכם את
הכיף שלכם, והוא שוכב כ"כ שקט, כ"כ רגוע.
את חושבת על היום שעברתם, כל המילים שאמרתם אחד לשני, הויכוחון
שהיה לכם שגרם לכם לפיוס בדרך מלאת תשוקה, פעמיים אפילו. ואיך
הלכתם לסלון אחרי זה וראיתם תוכנית טלוויזיה או שתיים והוא
התחיל להירדם ואמרת לו שיבוא אלייך רק עוד פעם אחת, הלכתם
להתקלח ונתת למים להעיר אותו. גם התנגבתם באותה מגבת ונישקת
אותו כמעט טורפת אותו, ואת מטורפת.

הלכתם לחדר והוא שוב נרדם והתחלת לבכות, ידעת מה הולך לקרות
בעוד מספר רגעים, והגשם התחיל לרדת וטיפות החלו להציף את
החלון. אתם בקומה האחרונה והיא משקיפה על הרחוב, לא הרבה
נמצאים בשעה כזו בחוץ ואת רואה מישהי רצה, וחתול קופץ לפח זבל,
ברק הבריק את השמיים והסכין כבר בידיך, קצת מלכלך, והדמעות
מערפלות את ראייתך ואת עדיין שומעת את זעקתו.

הגשם הפסיק, הרחוב רטוב, השמש מגיחה מבין העננים ושניכם
שוכבים, הוא איבד את הכרתו, את את נשמתך והכל בגלל ערפול חושים
זמנים, טירוף מסוים.

הדבר היחיד שבו את בטוחה, שאת כבר לא תקועה  באותו המקום,
עכשיו קשרו אותך למקום אחר ומסממים אותך חינם אין כסף כל יום,
העיקר שמטורפת כמוך לא תסתובב בלילה לבד.