אתמול,
שפתיי הצמאות נפתחו
לשונך הסתובבה במעגלים
קיפצה לה מעלה ומטה
נרטבת בנחלי, לא נרגעת,
כאילו מבקשת ללחוש לי סוד.
אתמול,
רגליי הבתולות נפתחו
איבר מינך חדר לתוכי
בתחילה באיטיות ובאופן שטחי
ואז במהירות- שוחה בנהר שלי עמוק
עד שהתחלנו ביחד לרעוד.
אתמול,
עיניי הדומעות נפתחו
ונפשך הציצה מלמעלה על נפשי
צעד קדימה, צעד אחורה,
מהותך המובילה טובעת בתשוקה בימי
מתחננת לדעת עוד.
והיום,
בלילה צבוע שחור חד
אנחנו יושבים על קפה, אחת על אחד,
אני מפנטזת על מוסיקה שקטה ונרות
ואתה לי בעצב לוחש-
"אני לא יודע לרקוד". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.