פוסטרים שחור לבן על קירות אטומים
מעלים בי זיכרונות
הקושרים את הידיים ללא תנועה נוספת מצדך,
כי חיבקוני לילותייך בין מערבולת הסוודרים שסרוגים בארוני,
בלילות קיץ חמים עטופה אני בהם.
כדובשנית הצוף
מצצת דמי
שיקרו עינייך
במבט חושני
ליטופי הדמעות
מאושר הכאב זלגו
כי פרצו סודותיי בשקט הכלובים.
רגשות סערו באובדן הידע
האם אמרו פיות הקסם את העומד על ליבם,
וחרפת הסבל שנגרמו ממך
ידעו שתקותיי תענוגות אחרות
כשוט על בשר העונג החם
מנעת גמירת ליטופי האש.
כדובשנית הצוף
מצצת דמי
שיקרו עינייך
במבט חושני
ליטופי הדמעות
מאושר הכאב זלגו
כי פרצו סודותיי בשקט הכלובים.
ואלפי עיניים בהו בתוכי
אברי היו מושלכים בחופים
כזרוע הכוכבים שהאירו את דרכי הנכונה,
ויללת החבל נחרטה בשכלי,
כי זאת המניעה שלי.
|
