משקל האדם אינסופי ועוד קצת
כלל לא כפי שאולי חשד.
מיד כשנולד נוספת חוליה לשלשלת
והיא אינה קלה, מפריעה ומעכבת.


כל יום שעובר משאיר אותותיו בצורה פיוטית
מעצב ומשפר את משקל התמיד.


בהגיע האדם לראייה לאחור,
הוא מתבונן בעין ביקורתית,
במה שנדמה עבורו כזיכרונות לעתיד.
לא נראית השרשרת כמשקל מיותר.
האדם החכם עומד באתגר:
מחרוזת העד תהיה גם מחר.


בוקר בהיר מתעורר הוא מוקדם.
מנסה להבין מה מפריע כך סתם.
ואז בהביטו במראה, בפעם הראשונה,
שלשלת כבלים תלויה על צוואר
ומשפילה מבטו אל העבר המוכר.


כל יום שעובר משאיר אותותיו בצורה פיוטית
מעצב ומשפר את משקל התמיד.


כל חוליה בכבלים שנוספה בימים
מעידה על עוד דרך רצופה חתחתים.
כל שביל בו פסע בשבילי האתמול
היו למחרת לחוליה אל השאול.


כן, כל יום שעבר השאיר אותותיו בצורה פיוטית
עיצב ושיפר את משקל התמיד.