שקיעת הזריחה החלה
ורוח קליל של שמש זורם,
נושא נוצות שמיים קלילות
שנצבעו בצבע קודר.

האור החשוך והקודריות המוארת
שהתפשטו על האופק הבודד
אט אט מתלכדים כאחד וביחד
מזמינים את הלילה היורד.

הציפור היפה שהיתה על ההר
נטשה אותו ועפה למרחקים
מנסה לתפוס את הצבעים האדמדמים
שהולכים, יורדים ונמחקים.

ההר הקירח קרא לציפור,
היא תחסר לו מאוד - דווקא עכשיו.
אין צמח וקוץ לו - אפילו דרדר
גם הלכה הציפור שאהב.

הלילה ירד לו על ההר הקירח
לילה קר, אפל, אכזרי
בדידות חשוכה - סובלת הנפש
הנפש שבתוכה פרידתי.