הילדה התעוררה בבוקר. היא התמתחה, קמה מהמיטה וגררה את הרגליים
שלה לכיוון השירותים. היא שטפה פנים, צחצחה שיניים והברישה את
השיער הארוך שלה. היא חזרה לחדר והורידה מהקולב על הארון את
השמלה החדשה שלה. היא הלכה למראת הקיר שלה והצמידה אליה את
השמלה. היא החליפה מהפיג'מה שלה לשמלה ועשתה פוזות מול המראה -
מותחת ומיישרת את השמלה עד שהתאימה בדיוק לגופה הצנום. היא
שמעה את אבא שלה קורא לה מלמטה וחייכה לעצמה. היא ואביה עמדו
ללכת לבנק.

היא ירדה במדרגות בדילוגים של שניים, מזמזמת לעצמה שיר מסרט
שראתה לאחרונה. היא נישקה את אביה לבוקר טוב ושאלה - איפה אמא?
הוא צחק ואמר שהיא עדיין ישנה ושאסור להפריע לה. הילדה הסכימה
בכובד ראש ולחשה - מתי יוצאים? הוא אמר לה שברגע שתסיים את
ארוחת הבוקר שלה. היא חיסלה את האוכל שלה במהירות וזכתה לחיוך
ואנחה מצד אביה. הוא לקח אותה ביד והם יצאו לכיוון הבנק, שהיה
מעבר לפינה.

היא הביטה באשה שמנה בשמלה פרחונית מוליכה את הכלב שלה, בשני
אנשים מבוגרים עושים ג'וגינג ובזוג מתנשק על הספסל. היא חייכה
בזמן שהם נכנסו לבנק ואבא שלה נבדק ע"י השומר והוכנס פנימה.
היא עקבה אחריו עד לאשנב שירות פתוח ופשוט עמדה שם בזמן שדיבר
עם האישה באשנב. היא הביטה באיש בתור בחלון ליד והוא חייך אליה
בחמימות. היא הפנתה את ראשה שוב אל אביה בזמן שהסדיר את העניין
הלא ברור.

הילדה התעוררה בבוקר מוקדם, כשהשמש חדרה לחדר שלה דרך הוילונות
הצהובים. היא התמתחה כמו חתול וקמה בעצלות, בקושי מצליחה לגרור
את עצמה לשירותים. היא התבוננה במראה בפנים העייפות שלה ושטפה
את הפנים בניסיון להתרענן. היא צחצחה את השיניים והברישה את
השיער הארוך, הבהיר והחלק שלה. היא חזרה לחדר במצב רוח טיפה
יותר טוב והורידה מהידית של הארון את השמלה החדשה שאמא שלה
קנתה לה ליום ההולדת. היא ניגשה למראה והצמידה אליה את השמלה,
מנסה לדמיין איך היא תראה עליה. היא החליפה מהפיג'מה לשמלה
ויישרה אותה עד שישבה עליה כמו שרצתה. היא שמעה רחש במעומעם
מכיוון הארון, אך הוא נפסק תוך שנייה והיא שכחה ממנו. היא שמעה
את אבא שלה קורא לה מלמטה וחייכה לעצמה. היא ואביה עמדו ללכת
לבנק.

היא דילגה במדרגות בדילוגים של שניים והמהמה לעצמה שיר מ"מלך
האריות" של דיסני, בקושי מצליחה להתאפק מרוב ציפייה. היא נישקה
את אביה לבוקר טוב ושאלה אותו בסקרנות - איפה אמא? הוא צחק
ולחש לה שהיא עדיין ישנה ושאסור להם להעיר אותה. היא הנהנה
בכובד ראש ולחשה בחזרה - מתי הם יוצאים? הוא אמר לה שברגע
שתסיים את ארוחת הבוקר שלה אך לפני שהספיק לסיים את המשפט היא
כבר חיסלה את הטוסט שלה. הוא חייך ונאנח והעביר את ידו על ראשה
באהבה. הוא החזיק את ידה והם עזבו את הבית לכיוון הבנק.

היא הביטה באנשים ברחוב והבחינה באישה שמנה מזיעה בתוך שמלה
פרחונית וצבעונית, מוליכה את הכלב שלה, בשני זקנים עושים
ג'וגינג ובזוג צעיר מתנשק על הספסל. היא חייכה בזמן שאבא שלה
נבדק ע"י השומר והוכנס פנימה. היא עמדה מאחוריו באשנב שירות
וראתה לידה גבר צעיר, כבן עשרים, בתור ליד. היא חייכה אליו
והוא חייך אליה בחזרה בחמימות. היא שמעה את הקול של אביה
והפנתה את ראשה אל גבו בזמן שהסדיר איזה עניין לא ברור עם
חשבון הבנק שלו.

היא שמעה צרחות וראתה את האיש בתור ליד מוציא אקדח ומאיים על
האישה בקופה. הראייה שלה התערפלה כאשר אביה הגן עליה בגופו
ונשכב עליה על הרצפה. היא שמעה את השומר אומר משהו לאיש עם
האקדח - אבל לא הייתה יכולה לשמוע כלום מבעד לשמיכה האישית
שלה. היא החלה לבכות בלי לדעת בדיוק למה ושמעה את השומר והאיש
נאבקים על האקדח. היא הייתה עיוורת לחלוטין אך שמעה בבירור את
שלוש היריות שפיצחו את המעטפת הפרטית שלה. היא הרגישה כובד
נוסף עליה ונוזל חם מטפטף עליה. היא התגלגלה מתחת לאביה והוא
התמוטט על הרצפה. היא צרחה כאשר ראתה את עיניו הגדולות ריקות
ואת הנוזל ממשיך לנזול ולנזול...

הילדה התעוררה בבוקר בפיהוק רחב והתמתחות עד התקרה. היא גררה
את עצמה לשירותים, שטפה פנים, צחצחה שיניים והברישה את השיער.
היא חזרה לחדר והורידה מהידית של הארון את השמלה החדשה שאמא
שלה קנתה לה ליום ההולדת. היא עוד לא לבשה אותה - היא רצתה
לחכות לאירוע מיוחד. היא ניגשה למראה שלה והצמידה אליה את
השמלה, מנסה לדמיין איך היא תראה עליה. בסוף היא החליפה בגדים
ומדדה את השמלה - משכה, יישרה ומתחה טיפה עד שהשמלה ישבה עליה
כמו שרצתה. היא שמעה קולות מהארון שלה והתקרבה אליו בשקט,
בזהירות - מפחדת ממה שנמצא שם. הקולות רק הלכו וגברו עד
שהצליחה להבין את הנאמר.

"מה לא בסדר בה?" היא הופתעה לשמוע את קול אמה והחישה את צעדיה
לכיוון הארון. "למה היא לא מתעוררת?" היא הגיעה לארון, נשמה
עמוק, הניחה יד רועדת על הידית והתכוננה לפתוח את הארון.

"אנחנו לא יכולים להיות בטוחים", היא שמעה קול גברי מסביר.
"נראה שהטראומה שחוותה-"

היא שמעה את אביה קורא לה מלמטה וניערה את עצמה מההזיה. היא
שכחה מדוע היא עומדת מול הארון ומה התכוונה לעשות מלכתחילה.
היא נענעה את ראשה בביטול והתרחקה מהארון, חיוך רחב מרוח על
פרצופה, בזמן שירדה במדרגות שניים, שניים.

אבא שלה עמד לקחת אותה לבנק.