פעם הכל בא לו בקלות,
יש המדמים את זה לכפית.
פעם לדברים הייתה משמעות,
קטנה, מינורית, אבל משמעותית.
פעם הוא נהג להניח את ראשו על שד גדול,
יש המדמים זאת לכרית.
פעם - מי מנוחות,
היום.

פעם הוא שאל שאלות,
היום שואלים אותו.
פעם עוד היו לו תשובות,
היום.

פעם הוא אהב להיות לבד,
הרגיש חופשי, כמו הפוסטר של ניצוצות.
בעקבות גורלו, כמו נווד,
נתן לרוח שתבדר.
היום גם איתה הוא לבד,
וזה בהנחה שישנה היא.
שוכב במיטה מפוחד,
מחכה למחר...