[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעלי אנזל
/
מכתב פרידה

לא הכרתי אותך. כוסעמק, אני אפילו לא יודעת מי היית. אין לי
מושג איך נראית כשצחקת, או כשבכית...
אבל עדיין, אני מרגישה שאתה חסר. בכל זאת, אני מרגישה חלל ריק
בתוכי.
אני בכל זאת מתאבלת.
עמוק בפנים. לבד. בשקט.
אני מתאבלת.
הכאב שאני חווה, הוא לא כאב רגיל. הוא לא דומה לכאב של החברים
שלך.
הכאב שלי הוא על הטרגדיה.
על הבנאדם הזה, שכולם רק אומרים כמה שהיה מדהים, שלא זכיתי
להכיר.
שאני לעולם לא אזכה גם להכיר.
אני מאמינה להם, כשהם מספרים כמה שהיית מדהים.
למרות, שתמיד אומרים את הדברים האלה על אנשים שמתו.
אף אחד לא יגיד אם היית בנזונה.
אבל אני בכל זאת מאמינה להם.
אני מרגישה שהם דוברי אמת.
וזה כואב כל כך.
אין דבר בעולם שיכול לשפר את ההרגשה הרקובה הזאת בפנים, שתמיד,
למרות שצוחקים, חוזרת בסוף ועולה על פני השטח.
זה לא מוזר?
בוכים עליך אנשים זרים לחלוטין...

אני מקווה שישמרו עליך שם למעלה.
והכי אני מקווה, שביום מן הימים, אני אזכה לפגוש אותך,
ולהכיר את הבנאדם המדהים הזה שכולם מדברים עליו.



נכתב לזכרו של אריאל בלומנפלד ז"ל







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יצירת אומנות
היא קולם של
המתים -
והזיכרון המשותף
של התרבות.
אף אמירה אינה
נכונה - כמו זו
שעמדה במבחן
הזמן. ויכלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/1/04 19:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעלי אנזל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה