העולם הישן מת, הוא לא יקום להשתין באמצע הלילה
או יעביר מול עיניה קבוצות של חרדות ודאגות זוטות קבוצה אחר
קבוצה על מנת שתוכל לחזור לשנת בוקר נעימה, היא מהרהרת
ושומעת את אבו אמיר מוסיף: "פעם צחקנו הרבה".

מתילדה מקרבת את האצבעות לוחצת על העפעפיים הסגורים
ורואה ריצודים של זבובים שחורים במקום הלבן של
העיניים הנשפך בקולו משפופרת הטלפון.
היא בוחרת במילים המתאימות מתוך המיוחדות שהיא שומרת לכל אדם
משוחחת פוליטיקה רק ברכילות זעירה של מה נשמע.

והלא מצחיק הוגה בראשה ומעיק ועושה מין תנועות של הסתתרות
והיא לוחצת בידיה על הגולגולת כדי להיות פטורה ממחשבות
מהסה צעקה גדולה מתחת למלמולים על אוכלוסיה לכאורה הכול טוב
ומאבנת את המנוחה.