יש אנשים שלא מבינים שירה, היא לא מדברת אליהם, או איתם או
לידם או במרחק שהם מסוגלים לשמוע, לא-כל-שכן להבין. היא לא
מזיזה להם או אותם, לא דוחפת אותם לשום מקום, לא שולחת ידיים
או בכלל נוגעת. היא לא פוגשת אותם בבית, במקלחת, או בספונג'ה
או ברחוב או במכולת ואפילו לא בנמל-התעופה - גם לא בחו"ל.
מעבר לכל ספק לא פוגשת כשמישהו מדבר, והם, כמו שוער כדורגל
חולמני, מחמיצים כדור. היא גם לא עושה להם את "זה", ואני
מתכוון בדיוק ל-"זה" המפורסם שכולנו מכירים. היא לא עושה להם
לחשוב, לא שותלת להם חפצים חשודים שמתקתקים בראש שפתאום בלי
התראה מתפוצצים. לא צולפת בהם אש צלפים ולא קולעת אש קלה. גם
לא מרעישה באש כבדה.

אם לשפוט מהעובדות, היא לא מגלה שום סימן שמזמין סיכסוך, אבל
היא כן עושה להם דבר אחד קטן היא מפחידה אותם נורא. הם
רואים אנשים אחרים ששירה עושה להם דברים, והם פשוט לא מבינים -
מה לא בסדר? ואיך אני לא מגיב ולא מתרגש ולא שום ולא כלום. ואז
הם מתקבצים כהמון מפוחד, עם זרעים של מקופח, וללא ספק ממורמר,
ויוצאים לעשות מעשה כנגד המיעוט התמהוני ההוא, שבין כך ובין כך
על סף הכחדה, ואני לא צריך להמשיך. כולנו חכמים ונבונים ושבעי
הסטוריה ויודעים בדיוק מה מסוגללל המון כה מבוהללל לעשות במצבו
הנ"ללל.

אז כדי לסכם את הסיפור המתארך שכבר חורג מן המקובל, אומר רק
זאת: א-ת-ם  ב-ס-ד-ר. לא לדאוג. לא לפחד. זה בסדר שאתם לא
מתחברים ולחלוטין חפים מפשע, לא מוגבלים לא רפי שכל ולא שום
ולא כלום. זה פשוט לא עושה לכם את "זה" (המפורסם) ואין דבר -
יכול להיות שאפילו לטובתכם, ובטוחחח לטובת מצב הרוחחח שלכככם.

אז עדכאנהחדשותלערבזה.
מוגש מטעם מחלקת ההסברה של ברק נוה.
וזהו זה.