ובערב אלבש את חצאית הקטיפה הירוקה, שעשתה אתי את המסע
הטרנסאטלנטי, כמו חיכתה שתים עשרה שנים לערב הזה.
ואריק ישאל מה קרה שלבשתי ירוק, ואני אגיד שיש לי מצב רוח
ירוק, והוא יחייך, ויחבק אותי מאחור, ויגיד באנגלית שהוא אוהב
אותי, גם במצב רוח ירוק. וגרייס וסול, התאומות מקורזלות השער
שלנו תטופפנה ברגליים כהות ועדינות לחדר השינה של אבא ואמא,
וסול תבקש שאמרח לה קצת ליפ-גלוס, וגרייס תצחק ותגיד את כזאת
חקיינית, וסול תגיד אני אהיה יפה כמו אמא וגרייס תגיד אני אהיה
גבוהה כמו אבא. ואריק יתפוס כל אחת מהן ביד אחרת ויכניס אותן
למיטות, ויספר להן סיפור, ואני אכנס לנשק אותן נשיקת לילה טוב,
ובת השכנים תגיע לביביסיטינג, כמו בכל ערב. וכמו בכל ערב היא
תחמיא לי. את נראית מדהים, היא תגיד, ובכל פעם את נראית אחרת,
את משתנה לחלוטין.
ואני אסמיק, ואודה לה, ואחשוב על הזיקיות שבי, וכמה שאדרש
לתכונה הזו הלילה.
אחר כך אתקן את הקשר בעניבה של אריק, ונרד במעלית לאוטו, ונצא
לנסיעה בת רבע שעה בדרך כלל, מהבית למועדון, אבל הערב, עבורי,
היא מסע בן שתים עשרה שנים. ואריק לא יבין דבר.
ובמועדון אגיד לאריק שהיום אני עוזרת לברמנים, כי פתאום נתקפתי
געגועים לימים שלי מאחורי הבר, והברמנים יתפלאו לראות באיזו
מיומנות אישה בת שלושים ותשע מוזגת בירה, ואני אחשוב זה כמו
לרכוב על אופניים, ואסתכל בכיוון הדלת, כמו אז, כשמזגתי בירה,
והסתכלתי בכיוון הדלת במשך שנה שלמה, ולפעמים באת, אבל רוב
הזמן לא.
ואתה תיכנס, ותשב בפינה של הבר, ותחכה בשקט שאגש אליך, כמו אז.
והברמנים שוב יתהו מה קרה לאשתו של אריק שאוחזת סכין, חותכת
לימונים, מוסיפה סוכר, כותשת קרח במנואלה, ומגישה ללקוח רזה
מאוד עם שיער גדול, והוא מחייך חיוך מושפל עיניים, ומגרד בראש
בתנועות עצבניות, והיא שולחת יד רכה להפסיק אותו, והוא מחייך
אליה בתודה, והנה אריק ניגש, והיא אומרת לו באנגלית אריק, אני
רוצה שתכיר ידיד נעורים, זה רן מישראל. פגשתי היום את אשתו
בחנות, והזמנתי אותם. חבל שהיא לא באה, אבל רן בא, הוא משתגע
על באקלי.
ואריק ילחץ את היד שלך, לחיצה אריקית בטוחה בעצמה, ואחר כך
ישלח אותה היד ללטף את הלחי שלי, ויגיד כן, באקלי, אני חושב
שבגללו היא התאהבה בי. והוא יבקש סליחה על שאינו דובר עברית,
ויגיד שאולי באמת הגיע הזמן שידע לומר קצת יותר מתודה, שלום
ואני אוהב אותך, ויתנצל שוב, כי הוא צריך לבדוק אם ההרכב הפותח
מוכן להתחיל לנגן.
והברמנים ינשמו לרווחה כשאצא מהבר, ואבוא לעמוד על ידך, ואתה
תשאב קשסה חמוצה מהכוס שלך, ותגיד לי הלכת על גדול, מה, ואני
אבין ואחייך ואגיד כן, המיתוס נכון, ואעיף מבט על רוכסן
המכנסיים שלך, ואמשיך: התרגלתי לטוב, אני לא מתפשרת ונצחק.
ותספר שאתם גרים בברוקלין, ומתכננים ממש עכשיו לעבור לדירה
גדולה יותר, והיא מלמדת אמנות בבית הספר היהודי בשכונה, ויש
לכם בן ובת, ואז אריק יעלה על הבמה, ואתה תקשיב בריכוז ותגיד
מתופף חריף אריק, ותחייך, ואני אגיד אתה שוב לא מסתפר ואתה
תגיד טוב שאת לא צובעת, אני אוהב את השיער הלבן שלך ואני אלך
לעזור למארחת למצוא מקום לחבורת לקוחות חדשים.
ואחר כך אחזור, ואספר לך איך הגעתי הנה לפני שמונה שנים,
ומצאתי עבודה בבר, ומצאתי את אריק, כן, הוא היה לקוח קבוע בבר
שלי, ואתה תגיד ככה בדיוק את אוספת אותנו, וכבר אז התחלתי
למכור מכנסיים בחנויות יד שנייה, ותגיד כן, אני יכול לדמיין
אותך בסאבווי עם תיק מלא בגדים, ואני אספר על החנות הראשונה
שלי, ועל איך פתחנו יחד את המועדון, ואתה תגיד שידעת שאני אגיע
רחוק. ותספר שגם אתה עושה יופי של דברים, ויש המון חומר, ותשאל
את עדיין כותבת ואני אגיד שלא, כי עכשיו אני כותבת בידיים, אני
כותבת בגדים, ונגיד מוזר שלא נפגשנו עד היום, ונסכים שכנראה לא
בא הזמן, ועכשיו הוא בא, ומה זה ניו יורק בעצם, קטנה כמו נס
ציונה, והרי גדלנו באותה שכונה ולקח לנו יותר מעשרים שנה
להיפגש.
ואתה תגיד חבל שאת לא כותבת כי דווקא עכשיו יכולנו סופסוף
לעשות את הילד שלנו, את הפרויקט אני מתכוון, את השירים שלך
והלחנים שלי, את זוכרת שהצעתי לך אז כשהייתי אצלך בפעם האחרונה
ואני אגיד זה מיותר עכשיו רן בוא נניח לזה ואתה תשאל אם הצלחתי
לתרגם לעברית את הביטוי לט גו כי אתה זוכר זה העסיק אותי שנים,
ואני אגיד לא, עכשיו אני כבר לא צריכה ואתה תשאל לתרגם או
לשחרר ואני אגיד שניהם.
ואחר כך שוב אלך לעזור לברמנים, ושולי החצאית הירוקה והגדולה
ילטפו את רצפת הבר, ולי לא יהיה אכפת, שתתלכלך, באתי לעבוד,
כמו אז, בחצאית ירוקה וגדולה, לעבוד ולהקשיב למוסיקה. ותוך כדי
עבודה הברמנים יגידו לי שמזל שאני אתם היום, כי המקום באמת
צפוף, והם בכלל לא ידעו כמה אני ברמנית זריזה, ואני אזכר שוב
בשיחה האחרונה שלנו, ולא אספר לך כמה צדקת כשאמרת לי אז שאני
צריכה לנצח, ורק היום כשיש לי תזמורת חיים שלמה אני מבינה כמה
זה נכון, כמה טעיתי אז כשאמרתי לך שכל מה שאני רוצה זה לדעת
לנגן על כלי אחד.
ומתופף אחר יחליף את אריק, והוא ישיר בקול העמוק והעצוב שירש
מאבות אבותיו את "Everybody here wants you", ואני אקרע כשהוא
ישיר על איך שכולם נראים טוב ממרחק, "But let me tell you I'm
the one", ואחר כך הוא יחזור ויתיישב לידך, אתם תקשקשו קצת על
מוסיקה, ותגידו שצריך לארגן איזה ג'אם מתישהו. ותספר לאריק
שאתה מחכה לאחיך שצריך להגיע בשבוע הבא מהארץ, ואתם פותחים יחד
בית ספר למוסיקה, רק כמה רחובות מכאן, אתה כבר מטפל בכל, ואני
אחדיר בך מבט שלא תעז, אבל אתה תעז, ותבטיח לו הזמנה לפתיחה,
ותזמין אותו להופעה שלך בשבוע הבא ב"Blue Note", והוא יגיד לי
בייב, אנחנו נהיה שם, נכון, וילך לסגור חשבונות עם המלצרים.
ובסוף סופו של הערב יגיע תורי, מייקל הגיטריסט יקרא לי לשיר
האחרון בהופעה של הערב, ואני אעלה לבמה ואגיד למייקל שאם לא
אכפת לו אני רוצה להפקיד את הגיטרה שלו בידיים טובות, ואקרא
לך. מייקל יביט בי, לא ממש מבין, אבל אתה תדע בדיוק איזה שיר
אנחנו עומדים לעשות. ובמשך דקה ארוכה תכוון בריכוז את המיתרים
המכוונים ממילא, ואז תעצום עיניים, ואני אעצום, ונתחיל.
והעיניים שלי תהיינה עצומות מאוד, לאורך כל השיר, כמעט. אני
אפקח אותן רק כשאשיר ''All my riches for her smiles when I
slept so soft against her'' ושנינו נזיל דמעה בודדת, איומה,
שטופת ארבעה ילדים, בעל, אישה, ומרחק שלעולם לא יצטמצם, והקול
החרוך שלי יהיה מדויק, ואנשים בקהל יזילו דמעה של געגוע לאיש
שמת בטביעה, לאהובים יקרים שצריכים היו לבוא, געגוע לאנשים שהם
עצמם היו צריכים להיות.
ואתה תמציא סולו שלא קיים בשיר, ותאריך אותו, כמה שיותר, ותגיד
לי בעברית "עכשיו זה את" ואני אבין מה שלא הבנתי כל השנים. אני
אבין איך ניגנת אותי.
והנגנים יפערו עיניים, מאיפה הגיע הגיטריסט הקשה הזה, המופרע
הזה, שמתיישב ועומד, ובוכה תוך כדי נגינה, כמה רוע וכאב
באצבעות שלו, והשיר יהיה חייב להסתיים, ומייקל ילחץ לך את היד,
ויגיד או גוד, אתה ענקי, וכולנו נחזור לצפות בפרצוף היפה של
ג'ף על מסך הדי.וי.די, ולהתגעגע.
ואריק יבוא להיפרד ממך, ולא ירשה לך לשלם, ויגיד שהחברים שלי
הם החברים שלו, וחברים זה חברים, ואני אקניט אותו שככה לא
מנהלים עסק, והוא יגיד What goes around comes around ומה אני
יכול לעשות שיש לאשתי כל כך הרבה חברים, והיד הגדולה שלו, כמו
נחש של אש, תעטוף את המותן הצרה שלי, וגם אתה תרגיש.
