די! אזלו כוחותיי. אני מרגיש שאני כל הזמן מחפש אחרייך כאילו
אין מנוס. אני רואה שאת מגששת אי שם ונותנת אותות של המצאותך
כאן.
למה את כל כך מסתורית ורחוקה? את כנראה מפחדת מהחום האנושי,
שימיס את המיתרים הדקים של הנצח. את לא תאמיני ולא תביני
לעולם! עד כמה שאת מחוזרת. כולם מחפשים אחרייך, כאילו היית
חמצן תחת מי האגם העמוקים. אני מאמין שיש כאלה שטובעים בעזרתך
ויוצאים למסע של תשוקה ואושר כן ואמיתי. אולי אנשים צודקים,
אולי את סתם המצאה של בני האדם, שרוצים לראות בך אתגר, או עוד
עוגן של תקווה. לטעמי את אכזרית לפעמים... למה את נותנת לבני
האדם להיות הכלי בידיהם, להרוס אנשים אחרים? למה את נותנת
לאחרים להיות כלי ידיהם להרוס את עצמם? את כאן! כן כן, אני
יודע שאת כאן, לא רחוק!
די! תפסיקי להסתתר באפלה, שיוצרים האנשים שלא מאמינים בקיומך.
אני לא חושב שיש לי את הכוחות להתמודד אם האפשרות שאת אינך,
והכל יתפזר כמו אבק. אנא ממך, תני לי אות של חיים! אני רוצה
להוכיח לאותם אנשים, שהם טועים, שזה רק עניין של זמן. בנתיים
אני אמשיך להאמין... וגם זה, רק בתנאי, שתמשיכי לתת לי את
האפשרות, להאחז בכוח העצום והנפלא שבך, להתפנק רק טיפ טיפה,
בין זרועותייך ולהאמין שתבואי. אבל הפעם תשארי לתמיד.
הרי, האהבה, היא: "החמצן לנשמה האנושית".