זה סיפור על אשה. אשה וגבר. וחתול. וזהו. והם חיו ביחד
שלושתם.
והגבר, אהב את האשה.
והאשה, אהבה את החתול.
והחתול? הוא מפחד מקשר חזק. הוא איתם מתוך הכחשה, הוא בעצם
תמיד אהב את החתולה של השכנים ממול. אהה כן, הסיפור הוא גם
עליהם.
האשה, לא יכלה בלי החתול האהוב שלה.
היא הייתה יושבת שעות ומלטפת אותו ומשקיעה בו. אבל החתול? את
החתול כלום לא עיניין מלבד החתולה של השכנים. היפה הזאת.
הגבר היה חוזר מהעבודה מוקדם במיוחד בשביל להביא לאשה פרחים.
ותמיד, הוא הביא לה נרקיסים לבנים.
הוא ידע שהיא אוהבת אותם.
האשה הייתה אומרת תודה.
תמיד. אף פעם לא שכחה.
ואז בימי שישי היה מביא לה נרקיסים, והיה תמיד אומר שהן יפות
כמוה. והיא הייתה תמיד אומרת תודה. ואז הם היו נכנסים לחדר
השינה. ושקט.



יום אחד חזר הגבר מהעבודה, והגיע בלי נרקיסים. האשה אפילו לא
הביטה בו. משום שבדיוק הייתה תוכנית מעניינת נורא בטלוויזיה -
על חתולים. היא אמרה תודה רבה. ואפילו הושיטה ידיה כדי להרגיש
את הנרקיסים.
לפתע פניה החווירו כמו סיד.
היא לא אמרה כלום. הוא לא אמר כלום.
והחתול? גרגר והביט בשקט אל הבית של השכנים.
והם נכנסו לחדר השינה. ושקט.
למחרת היה יום שישי.
הגבר חזר מהעבודה. ובידיו לא היו נרקיסים. האשה הביטה בו.
מבולבלת. מפוחדת. איך הוא לא הביא פרחים?!
באותה שנייה צלצל פעמון הדלת. היא חשבה לעצמה שניצלה.
אלו היו השכנים, הזכר והנקבה. כן. אלו עם החתולה היפה. הם
נוסעים, רוצים שהאשה והגבר, השכנים שלהם, ישמרו על החתולה.
האשה נראתה קורנת. הגבר נראה מתוסכל. והחתול? קצת קשה לדעת איך
חתולים מרגישים על פי מראה בלבד.
תוך זמן קצר הכינה את עצמה האשה לקראת בואה של החתולה.
ובמהרה הגיעה החתולה החדשה. ובגלל שזה סיפור, אפשר לחרוג קצת
מהכללים ולהגיד לכם איך החתול הרגיש. הוא הרגיש שמחה. שמחה
אדירה. הוא חשב שזה סימן מהאל, שסוף סוף יש לו הזדמנות.
הגיע יום שישי. החתול החליט שזהו היום. היום הוא יבשר לחתולה.
אבל אז הוא הבין. אז הוא קלט. אין לו איך לתקשר איתה. הוא
לעולם לא היה בקרבת חתולים אחרים. והוא פשוט לא יודע איך לדבר,
לדבר בשפה הזאת שלהם. החתול התקרב לחתולה. הוא החל לבכות. בכי
של חתולים. היא הבינה אותו.
באותו זמן חזר הגבר מהעבודה, היו לו פרחים ביד. כן. הוא חזר
להביא פרחים. האשה ניגשה אליו. אמרה תודה. והרגישה הקלה.
היא ניגשה לשים אותם במים.


"את אוהבת אותי?" אמר בקול חנוק. שנים שלא נשמע קולו בבית.
האשה התגעגעה לקול הזה.
"עני לי! את אוהבת אותי, את הפרחים שלי, או את החתול?"
"תחבקי אותי" אמר. והתחיל לבכות.
היא שכחה איך.
הוא הביט לה בעיניים, היא השפילה מבט.
היא החליטה לבדוק מה שלום החתול.
הגבר ידע שכבר מאוחר מידי. הדפיקות בדלת נשמעו פתאום בחוזקה.
האנשים עם המדים הכחולים לקחו אותו. היא רצה במהרה לסלון.
"מה קרה?"
הוא לא ידע להסביר. היה קשה מידי. האנשים עם המדים הכחולים,
אמרו לה, שלמקרה שהיא לא ידע, הגבר, לא באמת עבד. הוא גנב. את
הכסף, את הרהיטים, את הפרחים, את החתול.
ועכשיו הוא צריך ללכת. וזהו.
האשה לא כעסה. היא רק בכתה.
עכשיו היא יושבת לבד. לבד בחושך. בלי חתול. בלי גבר. רק היא עם
עצמה.
"אני אוהבת אותך" לחשה.
זה סיפור על אשה. על אשה וזהו.