הבעיה היא שהכל בסדר. אני די בטוח שאם היה משהו הייתי יכול
לכתוב די טוב, אבל פשוט אין סיבה. אולי יש איזשהו דחף איפשהו,
אבל אין כיוון. אני אפילו לא ממש מדוכא מזה שאין סיבה, אני לא
חושב שצריך להתאבד. חוסר המשמעות של החיים הוא גם חוסר המשמעות
של המוות. חוץ מזה אולי נעשה משהו היום בערב, ולמה לא. זה לא
כזה יום טוב למות, אההההה, כמו שאומרים, וזה אפילו לא מסקרן
במיוחד. פשוט משום מה הייתי רוצה שיהיה משהו. נולדתי דפוק. זה
לא שאין בעיות, אבל זה בסדר. למה שלא יהיו. זה לא שהם לא שוות
תיקון, זה פשוט יהיה אותו הדבר איתי או בלעדי. אולי לא, אבל
אין לי כל כך כוח. אני חושב שלאחרים יש סיבה. או עבודה. חשבתי
פעם, וזה כמעט אותו הדבר. בכל מקרה, כמעט אותו אפקט. אני קצת
מרגיש כאילו בחרתי במוות פילוסופי, אההההה, כביכול, אבל לא
ממש, פשוט החיפוש אחר המשמעות נראה לי קצת חסר פואנטה, אני לא
רואה סיבה שהיא תהיה איפשהו, וזה אפילו לא רע במיוחד. אחרי קצת
התרגלות, זה גם די מאפשר להתמודד עם כל מיני דברים. פשוט עדיין
הייתי רוצה סיבה. אמממ, זהו. מכאן זה אותו הדבר, פחות או יותר,
שובפעם. אני לא כל כך טוב בסופים נראה לי, אני חושב שצריך
פואנטה. זה די בעיה. בכל מקרה, אממ, סוף. הלוואי והיה לי יותר.