שיר שכתבתי כשהייתי בערך בכיתה ז'.
לקרוא אותו ולחשוב איך אפשר להפגע גם כשאתה כל כך צעיר...
אוהבת, למרות שיודעת שזה נגמר,
חושבת למרות שמוחי אליי אכזר,
יודעת, יודעת שאין סיכוי יותר לחזור,
שחייבת להשאיר הכל מאחור.
דומעת, לא בוכה,
אומרים שהוא לא שווה את הדמעה.
מתגעגעת למגע ולקול,
אבל כמובן מחליטה מאחור להשאיר את הכל.
שלא יחשבו אותי למטומטמת, אני ידעתי,
והכי כואב שמזה אני הכי הרבה נפגעתי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.