.I Feel so tired of myself
.Constantly looking for something

אני עייפה מדי מהחיפושים. עייפה מהמתנות. עייפה מעצמי, מגופי,
מכושר הסיבולת שלי. אני עייפה מן הקישקושים, עייפה מן הקשקשת.
עייפה מבחורים, עייפה מבחורות, משגיא. אני עייפה משומן מתגנב
ופצעים מזדנבים. משעמם. הכול כשהיה. אני עייפה מן הלחץ,
מהדרישות, משדיי הנפולים, מעורי המתקמט. אני עייפה ממשפחתי,
מאבי. עייפה מרעד ידיי, מרטט גופי, מן העיקצוצים, מן היתושים,
מהחום. עייפתי מלנסות ולסדר את עצמי. מלטהר את גופי, מלנקות את
חדרי, מלנסות. מלהתמיד. עייפתי מלקרוא ספרים, מלכתוב דברים,
מלגלח את רגליי, מלגרד את פצעי, מללקק פצעים של אחרים.
מן השמש. מן היום. מן הלילה.  אני עייפה רק מלנסות להרדם. אני
עייפה בבוקר, עייפה בצהריים, עייפה בערב וערה בליל. נמאס לי
מצבע הלק שעל ציפורני רגליי, מקטנותם הבלתי פוסקת של ציפורני
ידיי. נמאס לי לעזור בתיאטרון. נמאס לי מבוקסי, נמאס לי מאילן,
נמאס לי מאלון, נמאס מרוני, נמאס מדורון. נמאס לחפש את עופר
בכל פינה, נמאס לקוות לבא בתור. די לי מהחיכוכים עם אחי,
מהאשמות על אבי, מלרחם על עצמי. מלהזדיין. מלהראת טוב. מלנסות.
קצתי בכל. עברתי. הייתי כבר מספיק חולה, מספיק מצוננת, מספיק
אלרגית. חוויתי מספיק מכות חום חלקיות, מספיק שריפות קרינה על
גופי, מספיק צריבות. פצעים. פצעים. פצעים. אפי היה סתום מספיק
פעמים. גרוני ניחר, פי העלה קצף. מספיק ריחמו עלי, ולא ריחמו.
פגשתי מספיק אנשים שרע להם יותר ממני, או בכלל. די. מספיק. חיי
היו ואינם. עברו. חלפו. די. מספיק. קצתי גם בחיי.