ישנו גופך, וישנו
גופך במים. עיניים
בהירות, מן הסוג שמלטף גם את
הסמיך שבחולות. לטעום
קולות קשים, את הידוע
מראש אפשר לראות בריח
הלילות, לתת מנוחה
לשרירים הנכונים. לשטוף לאט
את מצעי הבשר העמוסים זכרונות
ולשוב ולגלות: באו אנשים ובנו
ערים בחולות השבורים. גחליליות
יאירו לנו בדרכים הלא נכונות בהן
נאהב שותקים, כמו אנשים קטנים שלא למדו
עוד לדבר, אני אומר ישנו
גופך, וישנו גופך
במים, בימים האחרונים
אני ישן שינה קשה חסרת תהיות, דבר
לא נשאר לנגב בו את השאריות.
באו אנשים ועכשיו נשארו
רק חולות.