אני עדין מרגישה אותו.
מתנשפת, עולה לקומה החמישית ברגל, ברור שאין מעלית...
מה איכפת לו שהחברה שלו שונאת התעמלות,
"גם בסקס היא לא זזה הרבה" (כך הוא נהג לומר).
הוא יושב ליד הטלויזיה, מחובר, אני כל כך שונאת את הקופסא
הזאת.
קינאה...
מה מצאתי בו?
שנים שאני לא באמת אוהבת.
אולי אני שונאת את עצמי, מענישה את עצמי.
"אולי יחס?"אני פולטת. הוא קם, מחבק אותי, חיבוק קר...
"את מזיעה" הוא מודיע לי.
"אני יודעת" עונה.
בדרך למקלחת אני מגניבה חיוך לעצמי.
הוא לעולם לא יגלה.
אני מזיינת את החבר הכי הטוב שלו.
ואני זזה הרבה.