נאנו תומר / הזיות |
שרתי לך מלודיה רחוקה
ולקחתי את הפחד וכיוונתי לעברך
ואתה נפגעת, וההוא מת.
התמוטטתי, חיבקתי רצפה קרה
כמעט כמוך.
ואז זה יצא ממני חולה ומוכה ולא
השכלתי לטפל בו נכון
מוות זקוק לרחמים ולאהבה
ואני בתוך כל האדום הזה
דאגתי לעצמי
כי הפחד אחז בי
רעידות הזויות של בוקר חם
ובלילה יש כאב
המציאות מתגברת על החלומות
ואז אני מתעוררת,
תמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|