אני עוזב אותך
אמרת.
אין לי מקום בתוכך
הגבת.
כשניקיתי את עצמי מכאב.
כשחדרתי לעומקו של הלב.
אין בתוכך שקר
אני כולי אמת.
הזכרון לא מת
הפחדים נחשפים מתוך אישונים מורחבים
ודמעות מלוחות.
אני הולך ממך
לא אתן לך מבט שני.
אינך זקוקה לרחמים מהאחד שיכול להאיר את עינייך
להרטיב שפתייך
להקטין אישונייך
להאדים את לחייך.
להחזיר את חייך.
אינני זקוקה לרחמים
אינני זקוקה לחיים
כל אשר אראה הוא מבטו של הטירוף, חיות הלילה
ודמעות מבריקות בשלל צבעיי שלכת.
משהו נראה מבעד למראה, צללית קרועה, עיניים כבויות
בהעדר סיבה לך אני ממציאה את עצמי מחדש.
חזור אליי...
חזור...
פסיעות אחרונות במסדרונות ליבי.
ההגיון עוזב בבהלה את נפשי.
ח...ז...ו...ר... |
