את יושבת מול המחשב באמצע הלילה, בחוץ מכה הגשם בעוצמה על
אספלט הכביש. מכונית כחולה מפצלת את נחיל המים הזורמים לקולטן.
אתה נרטב בחוץ, חושב אם לעלות את שתי הקומות ולדפוק בדלת. המסך
הלבן מתחלף ברצף של תמונות קטנות שמפרסמות לך את האינטרנט
המהיר שכבר יש לך וברדיו א-אה בוכים בגשם. המכונית הכחולה
מאותתת ימינה באור כתום המשתקף בכביש המבריק, הרמזור התחלף
לירוק. אתה מוצא מחסה תחת עץ ואור נדלק בשמים ובחדר המדרגות.
רעש הרעם מרעיד את גבך אך המוזיקה הנעימה ברדיו מרגיעה אותך
ומונעת מדמעות לנזול מעייניך הכחולות. היא מציתה סיגרית כאמל,
מגבירה את הרדיו ופותחת חריץ דק בחלון בכדי לאפשר לעשן להשתחרר
ולהקשיב לרעש המים הנחתכים תחת גלגלי המכונית. אתה מחליט לוותר
ולא לעלות כאשר הגשם מתחזק. את יודעת שהלילה כבר לא תישני ואת
מתחילה לשוחח עם איאן מאנגליה. היא רואה אותו ועוצרת בחריקת
בלמים שגורמת למכונית קצת להחליק. אתה מתכופף ורואה אותה,
מחייך, ונכנס לתוך המכונית הכחולה. איאן משעמם אותך ואת בוחרת
לנסות להרדם, סוגרת את המחשב, נכנסת מתחת לפוך ולבד לך. היא
שואלת לאיפה שוב הלכת בכעס ומתלוננת שכל הלילה היא נאלצה לחפש
אותך בכל מקום בעיר עד שהחליטה למצוא אותך מתחת לבית שלה. אתה
שקט וחושב עליה, על גופה ומיטתה הרחבה והחמה וכל רצונך לחבק
אותה עכשיו. הגשם מכה על חלון חדרך ואת מחליטה לכבות את הרדיו,
לעצום עיניים, ללטף את עצמך ולחשוב עליו. הכביש המהיר ריק
ושקט, היא מדליקה עוד סיגריה ועוקפת במהירות מופרזת מכונית
קטנה וכסופה, ברדיו מתנגן שיר חדש של משינה אבל היא לא מקשיבה.
אתה מתבונן לצד ורואה את הטיפות נמרחות, נדבקות על הזכוכית
ונוסעות עד שהרוח מנתקת אותן והן מתפוגגות ומתחלפות באחרות,
אתה מבקש ממנה שתעצור. השינה עוטפת אותך לאט בזמן שאת נזכרת
בטיול האחרון שלכם בחו"ל לפני שבוע. היא אומרת לו שהילדים לבד
ולכן הם חייבים להמשיך לנסוע הבייתה ומדליקה עוד סיגריה מקופסא
חדשה. אתה נושם בכבדות, מצית לעצמך סיגריה ומאבד חשק לחיות
פתאום. את נרדמת. היא פונה לכיוון ירושלים ומעלה את מהירות
המכונית. אתה מנתק את החגורה, פותח את הדלת וקופץ. את חולמת.
היא עוצרת מבוהלת, ברדיו ג'ון קייל שר הללויה. אתה אינך.