ובבוקר. אור חיוור שפוך מחרכי התריס.
וקמתי. שעה ארוכה מתבוננת תוהה בשנתך.
מצלקת ימין הבטן למתאר פניך היפות הנקמט בכר
ולבשתי בגדי בחופזה מותחת גרב שגלגלת מברכי הימנית,
הלוך וגרוב. ערבסקה סגולה על כפות רגלי.
שלבתי אצבעות רוכסן המגף והנחתי,
כף ידי על לחייך וסדק צר נפער בעיניך כנקיק
וגופך נכרך לידיי לשדיי לשפתיי עד שהמרחק
הלך והצטמצם לכדי לשון שקראה לי לבוא
כמה רכה כי היא הלשון החומדת בגשם.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.