כשיוותר רק חומר
יוותר הוא טיפין, טיפין.
סדקים לא סדירים של חומר
כאותן צלמיות מחפשות של אשר
את הרקע האובד
שהפיח בן את הרוח ואת החיים.
במשחקים בין שחור ללבן
משיקות עם עצמן על רקע דמותן
בתנועה מתמדת חוזרות על עצמן
לקבל משמעות במפגש של השתיים
וחוסר תכלית ואין עם הפרידה.
רוח וחומר
ואני ביניהם
ברגע נדיר בין סידקי המפגש
התנגשות זמנית בין דמות ורקע
בעת של טעות נדירה
שוות משקל
חישוב מוטעה
בעולם אקראי
כשהאנטרופיה בונה איים זמניים של סדר הפוך
וחוסר וודאות משחקת במקצבים של פולקה מזרחית
שעלתה מן הים
ולא נותר ממנה זכר.
מזמנת לפני עובדות,
של לקום בבקר,
לפקוח העיניים ולראות זריחה
להתישב לכתוב דבר מה
לאחל שיהיה זה יום נעים
יום של צהריים
יום של עבודה
יום של הערביים
ולילה טוב
ומנוחה.
עד למפגש הבא.
מתוך ספרי "האהבה היא אי שפיות" בהוצאת ספרית הפועלים. |
