הסיפור הזה מתחיל בגיטרה ונגמר ברובה,מתחיל במנגינה ונגמר
ביריות,מתחיל טוב ונגמר רע,או להיפך.
זה ספור על:איש גיטרה ורובה.
בדירה הקטנה ליד המיטה חיכו לו שניהם.בגיטרה היה מנגן
הרבה,ברובה כמעט שלא ירה.לא שהיה פליט סיקסטיז או משהו
כזה,פשוט,לא היה לו את מי להרוג,או בשביל מה.רק מה,לפעמים היה
מתבלבל בין הגיטרה לרובה.
כבר הרבה זמן היה לו הזמזום הזה בראש,לא ידע מאיפה זה בא לו,או
בגלל מה.סך-הכל שום דבר לא השתנה אצלו בזמן האחרון,בעצם,שום
דבר אף פעם לא השתנה.הוא הסתובב עם הזמזום בתוך הבית,מודד את
הקירות, עם הפנים נפוחות והעינים קרועות מחוסר שינה.
באחד מהלילות האינסופיים האלה,כששוב לא הצליח להירדם,מישש בידו
ליד הקיר ומצא שם את הגיטרה. חיוך קטן עלה על פניו,הוא תפס את
הגיטרה והתחיל לירות,צלילים."אולי זה מה שיעזור לי,חשב",אבל זה
לא, המנגינות היו צורמות,והצלילים דפקו לו בעור התוף.פתאום בבת
אחת זה בא לו,עד היום הוא לא מבין, הוא פתח את החלון ואור חזק
שטף לו את הפנים והיכה ברקות.הוא לקח את הרובה וכוון אותו
החוצה, לרחוב."ההופעה של החיים שלי",חשב,"כולם מחכים",הוא סחט
את ההדק והתחיל לנגן...
אח"כ באו השוטרים.