חשבתי על אמונה
וחשתי בכאבה,
כי כאשר קיימת האמונה
נכון שישנה גם האהבה?!
אוי, כמה הייתי טיפשה -
שכחתי לרגע שאינני מלכה,
בסה"כ אני אישה, ילדה.
אלוהים אוהב, אני אומרת
אך את קרסולי אני שוברת.
אסירות תודה, אני אומרת,
שהיא מלת פתיחה מחויבת
כהודייה לכל מה שקרה -
ממשיכה לצחקק כמו ילדה,
ראשי כמערבולת מסתחרר,
מחשבותיי רצות להתרגש.
משחק אכזרי בין האישה לילדה -
הילדה המרגישה והאישה שנצמדת למחשבה,
מחפשת ידיעה
על מהות הווייתה,
מחפשת משמעות לקיומה
ושוקעת בתוך האמונה
כי שם מצאתי נחמה
וגם את ההבנה,
שאכן אני אישה
הכי, הכי יפה
שגם עם רגל שבורה
יש לי הודייה.
17/12/02 |
