שיעור היסטוריה
בוחן!!!
סוף סוף,לאחר איומים רבים ונושנים, הבוחן הנורא התרחש!!! קבלהו
והללוהו בתופים ובמחולות- הבוחן בהיסטוריה ה-&#@!
כמובן שלא התכוננתי ולא ידעתי חצי דבר (אפילו לא שליש) וסתם
חירבשתי משהו על ריב"ז ובית המדרש הדפוק ביבנה.
אני מרגישה שהציונים שלי יורדים לתהום השאולות או משהו כזה. את
העבודה שלי בהיסטוריה אני צריכה להגיש ביום רביעי ועשיתי רק 2
(!) שאלות , הבוחן המופלא הזה,בוחן בערבית ובוחן במתמטיקה,
עבודה בזה ועבודה בזה,ואין לי זמן ואוויר לנשימה. אני כל הזמן
רוצה לישון. אין לי כוח לכלום,לא לבית ספר הקר- קפוא - צונן
הזה והמורים הצבועים פשוט אין לי כוח, אני צריכה קצת שפיות
בעולם הדפוק הזה. אין לי עם מי לדבר. רק לכתוב. אוף רק לכתוב
ביומן הזה, וזה נורא עצוב לי כי יומן אחרי הכל זה לא בן אדם
שמגיב וכל זה, למרות שהוא מקשיב כמו ט'טעלה.
ויש לי כל מיני מחשבות בראש ואני לא יודעת למי לומר אותן, ואלו
מחשבות ממש-ממש חשובות לדעתי, ואני פשוט רוצה לומר אותן לפני
שהן ייעלמו, כי לכתוב זה לא אותו הדבר כמו לומר. ולומר, אין לי
למי, כולם פה כמו קירות.
פעם, אני זוכרת כשחזרתי מבית הספר היסודי במדרגות לתחנה
וחשבתי- " מה אני בעצם!?" חשבתי על איזו ילדה כזאת שנמצאת
איפשהו וקוראים לה שובי והיא לא אני ! היא לא מי שאני מדברת
מתוכה וכותבת מתוכה כרגע! ואני מן יישות כזאת שמרחפת בחלל
ומסתכלת עליה מלמעלה, כמו נשמה , ואני בכלל לא מאמינה שאני
נמצאת בתוך היצור הזה, שאני חושבת וזזה ומרגישה מתוכה, כאילו
הגוף שלה זה רק הכלי רכב שלי, מן מקום- תחנת מעבר לפני הדבר
הבא. הרגשתי כאילו אני מסתכלת על שובי מלמעלה, והיא סתם ילדה
קצת עצובה,אולי מאוד עצובה, שמסתובבת כל הזמן וחושבת מחשבות.
אני עדיין חושבת לפעמים איך זה שאני חיה בתוכה ומה אני בדיוק
ואיך הגעתי אליה,ואולי פעם הייתי בגוף אחר ואני בכלל לא מרגישה
מחוברת אליה.
ולפעמים אני מרגישה ושואלת- איך אדם חושב ורואה דברים בראש שלו
בלי לראות אותם באמת ?! איך אני חושבת על כל מיני דברים בלי
לראות אותם בעיניים שלי אלא רק בראש?!
זה משוגע! אני לא מבינה את הגוף שלי!
פעם, בכיתה ד', אני זוכרת שחשבתי והודיתי לאלוהים על הגוף
המופלא הזה שהוא נתן לי, על השובי הזאת , להיות בתוכה. הבטחתי
לו שאני אשמור עליה ,כי זאת המתנה הכי יקרה שנתנו לי אי
פעם,להיות בתוך שובי שכזאת.
אין עוד הרבה אנשים שיש להם שובי - ובגלל זה אני מרגישה
מיוחדת, ומלטפת את השובי שלי ואומרת לה לילה טוב. |
