תמונה 9
(תאורת חלום, בקהל יושבים שישה "מושתלים" כדי להביע דברים)
טלסקרין: חדשות מצוינות, חדשות מצוינות. ממינסטריון השפע נמסר
לנו שרמת האספקה של מזון לאדם תעלה מעכשיו מ60 גרם ל70.(הקריאה
מתקבלת בשאגות שמחה, וקריאות "הידד לאח הגדול.")
טלסקרין: חברים! הגיעו עוד חדשות מצוינות, אחרי שהמפלגה כבר
העלתה את המנה ל40 גרם לאדם ליום, בעקבות המצב הנהדר אנו מעלים
אותו ל50 גרם.(שאגות השמחה אף מתעצמות)
טלסקרין: חברים! הגיעו עוד חדשות מצוינות, אחרי שהמפלגה כבר
העלתה את המנה ל 30 גרם לאדם ליום, בעקבות המצב הנהדר אנו
מעלים אותו ל40 גרם.(שיא השמחה והצהלה בקהל) אז בואו נחגוג את
המאורע בשיר המפלגה.
המושתלים ביחד עם הטלסקרין והרמקולים: (על פי מנגינתו של
הפזמון של השיר של נעמי שמר "ירושלים של זהב", ברקע הלמות
תופים קצובות)
מול יאוש ומול שרב
מול הסבל, מול הקור
רק האח הגדול ניצב גיבור

מול טמטום ומול רעב
מול הרשע, מול השחור
רק האח הגדול ניצב גיבור.
תמונה 10
(ווינסטון שוכב כפי ששכב קודם, אובראין והל מסביבו)
אובראין: ווינסטון, לאחר שעברת מספר טיפולים, אתה יכול לשאול
אותי מספר שאלות.
ווינסטון:(בפחד) כל שאלה?
הל: (לא ממש נראית מאוהבת ברעיון, בעצבים כלפי ווינסטון) הוא
אמר שכן.
אובראין: נתקי את המכשיר, הל(מנתקת בחוסר רצון).
ווינסטון: מה עשיתם בג'וליה?
אובראין: (מחייך) היא בגדה בך מייד, מקרה קלאסי. מעט מאוד
פעמים ראיתי אדם עובר לצדנו במהירות כזאת. לא היית מזהה אותה,
כל המרדנות, הטירוף, השקרים, הגסות, הכל נעלם, המרה מושלמת.
ווינסטון: עיניתם אותה.
אובראין: השאלה הבאה.
ווינסטון: (מחכה ושואל בפחד) מהו חדר אחד אפס אחד?
אובראין: (באדישות)אתה יודע מהו חדר אחד אפס אחד, כולם יודעים
מהו חדר אחד אפס אחד. (אובראין רומז להל להתקרב אל ווינסטון,
הל תוקעת מחט בעורו של ווינסטון, הוא נרדם מייד)
תמונה 11
(תאורת החלום חוזרת)
ווינסטון: אני החזקתי תמונה שלהם, של ג'ונס, ארונסון וראתרפורד
בתאריך שבו נרשם שהם היו באיראסיה  וריגלו נגד המפלגה, בכנס
מפלגתי בניו יורק.
ג'וליה: (לא מבינה ממה ווינסטון מתלהב) הם היו ידידים שלך?
ווינסטון: לא, לא הכרתי אותם בכלל.
ג'וליה: אז אם לא הכרת אותם, למה אתה מתרגש? כל יום הורגים
אנשים.
ווינסטון: זה לא סתם שמישהו נהרג. העבר בוטל. כבר היום אנו לא
יודעים כלום על המהפכה ועל השנים שלפני המהפכה. כל מסמך הושמד
או זויף, כל ספר שוכתב, כל תמונה צוירה מחדש, כל פסל, כל רחוב,
כל בניין קיבלו שם חדש וכל תאריך שונה. נגמרה ההיסטוריה. לא
קיים כלום חוץ מהווה שאין לו סוף בו המפלגה צודקת תמיד.
ג'וליה: אבל אתה מזמן יודע שהעבר המזויין מזויף...
ווינסטון: אני יודע כמובן שהעבר מזויף, אבל אף פעם לא אוכל
להוכיח את זה. אפילו במקום שאני עצמי עשיתי את הזיוף. לאחר
שנעשה מעשה לא משאירים שום ראיות. רק באותו מקרה יחיד בכל חיי
היתה בידי ראיה ממשית לאחר מעשה, שנים לאחר מעשה.
ג'וליה: והיא עזרה לך במשהו?
ווינסטון: לא עזרה בכלום כי השלכתי אותה אחרי כמה שניות, אבל
אם זה היה קורה היום, לא הייתי משליך אותה בשום אופן.
ג'וליה: אני הייתי משליכה אותה גם היום. אני מוכנה בהחלט
להסתכן אבל לא בשביל חתיכת עיתון ישן. מה היית עושה בה אם לא
היית זורק אותה?
ווינסטון: לא הרבה, אבל זו היתה ראיה. אולי היא היתה עוזרת
לזרוע ספקות פה ושם, אם היית מעז להראות אותה לכמה אנשים. לא
נוכל לשנות כלום בזמננו, אבל אפשר להעלות על הדעת שהתנגדויות
קטנות יצוצו פה ושם. קבוצות קטנות של אנשים שיתקבצו לאט לאט
ואפילו ישאירו קצת מסמכים. הדור הבא יוכל להמשיך מאיפה
שהפסקנו.
ג'וליה: לא מעניין אותי הדור הבא, יקירי. אני מעונינת בנו.
ווינסטון: (בצחוק) את מורדת רק ממותנייך ולמטה.
(ג'וליה מחייכת, ניכר שהיא מאוד אהבה את שנינותו של
ווינסטון.)
תמונה 12
(התאורה חוזרת לתאורת העינויים)
הל: ווינסטון, איך יכול אדם להשיג שליטה על אדם אחר?
ווינסטון: על ידי שיגרום לו סבל.
הל: בדיוק. לא מספיקה צייתנות. אם הוא לא סובל, איך תוכל לדעת
אם הוא מציית לרצונותיך שלך ולא לרצונותיו שלו? שליטה משמעותה
גרימת כאב והשפלה. שליטה משמעותה לקרוע את המוח לגזרים ואז
להרכיב אותו מחדש.
אובראין: אתה מתחיל סוף-סוף להבין איזה עולם אנו יוצרים? ההפך
מאותן אוטופיות אוויליות שציירו בדמיונם מתקני העולם הישנים.
עולם של פחד ועינויים, עולם של דריסות והידרסות, עולם שיעשה לא
פחות אכזרי אלא יותר אכזרי ככל שיוסיף להתפתח. החברות הישנות
טענו שהן מבוססות על אהבה וצדק, החברה שלנו מבוססת על שנאה.
בעולמנו לא יהיו רגשות מלבד פחד, זעם, שמחת הניצחון והשפלה
עצמית. את כל התענוגות המתחרים בנו נשמיד, הכל!
ווינסטון: (חסר כוחות) לא תצליחו!
אובראין: למה אתה מתכוון, ווינסטון?
ווינסטון: לא תצליחו ליצור עולם כזה. זה חלום, זה בלתי אפשרי.
אובראין: למה?
ווינסטון: אי אפשר להקים חברה על פחד, שנאה ואכזריות, היא לא
תחזיק מעמד.
הל: למה לא?
ווינסטון: לא יהיה לה כח חיים, היא תתפורר.
אובראין: שטויות, אתה חושב לעצמך שהשנאה מייגעת יותר מהאהבה,
על סמך מה? ואם ככה באמת, אז נגרום שבני אדם בגיל שלושים יהיו
זקנים. זה ישנה משהו? לא.
ווינסטון: לא יודע, לא איכפת לי. אם כך ואם אחרת סופכם להיכשל.
יהיה משהו שישמיד אתכם, החיים ישמידו אתכם.
אובראין: אתה רואה איזשהו סימן לזה? אתה רואה איזושהי סיבה
לזה?
ווינסטון: לא, אני מאמין בכך. אני יודע שסופכם להיכשל. יש משהו
ביקום, אני לא יודע מה, שלא תוכלו להתגבר עליו.
אובראין: אתה מאמין באלוהים, ווינסטון?
ווינסטון: לא.
אובראין: אז מה בדיוק ישמיד אותנו?
ווינסטון: לא יודע.(פאוזה) רוח האדם.
אובראין: ואתה רואה את עצמך אדם?
ווינסטון: כן.
אובראין: אם אתה אדם ווינסטון, אתה האדם האחרון. הזן שלך נכחד.
אנחנו היורשים. אתה לבד, אתה מחוץ להסטוריה, אתה לא
קיים.(ביותר קשיחות) ואתה רואה את עצמך יותר מוסרי מאיתנו,
השקרנים האכזריים.
ווינסטון: כן, אני רואה את עצמי יותר מוסרי מכם.
(אובראין לא מדבר, גם לא הל, ברמקולים נשמעת ההקלטה של השיחה
של ווינסטון עם אובראין, ווינסטון מתענה למשמע הקולות. תזכורת:

אובראין: אתם מסכימים לשקר, לזייף, לסחוט, להשחית מוחותיהם של
ילדים, להפיץ סמים בכל מקום, לעודד זנות, להפיץ מחלות מין,
לעשות כל דבר העשוי להחליש את כוחה של המפלגה?
ג'וליה ו-ווינסטון: כן.
אובראין: אם למשל נהיה מעוניינים משום-מה לשפוך חומצה על פניו
של ילד - אתם מוכנים לעשות זאת?
ג'וליה ו-ווינסטון: כן.)
הל: הכינו אותך ווינסטון. שברנו אותך. בעטנו בך והעלבנו אותך,
צעקת מכאב. התפלשת על הרצפה בדם ובקיא של עצמך. על ברכיך ביקשת
רחמים, בגדת בכל אדם ובכל רעיון. אתה יכול לתאר לעצמך השפלה
אחת שלא עברת?
ווינסטון: לא בגדתי בג'וליה.(הל פונה להגיד שכן, אובראין קוטע
אותה)
אובראין: לא, לא בגדת בג'וליה.
ווינסטון: מתי כבר יירו בי?
אובראין: אולי בעוד זמן רב. אתה מקרה קשה, אבל אל תתייאש. כל
אחד נרפה בסוף. בסופו של דבר נירה בך.