להיות בליטה זה יותר שווה מלהיות מישור, כי
ככה אמרתי לעצמי אתמול, כשלבשתי
את שמלתי האדומה-אדומה, עם כפתור
זהב אחד.
סירקתי את שערותיי עשויות הנחושת והפלדה
קפיצים קפיצים של פרווה חלודה, שמתי קצת
אודם, שמתי קצת חיים, שלא יראו שהכל מת בפנים,
נעלתי נעליים עם גרביים יפות, תחרה
כמו נעשתה בידיים קטנות.
יצאתי דרך הדלת הכחולה הסדוקה של הבית
שאתמול עוד היה כמו סיפור, יצאתי
לצעוד, להיות רק מהממת, שירדפו אחרי כמו אחרי תענוג אסור.
שאפתי עוד קצת מאוויר החיים האמיתיים, ללא כל טעם
ריח או זמן, ישבתי בפתח מאורה ישנה עם שלט קטן וישן
"ביתם של כל הנסיכים" היה כתוב ואני הנהנתי,
ולא ממש המתנתי, דחפתי את הדלת והמחסום נפתח בשבילי,
הלכתי למצוא את האושר שלי.