מבט למעלה אל שמש צורבת מדם
ברחוב הצהוב אי שם
שם נתהלך בסופו של דבר, שם נחיה ושם נבער
בצילם של בניינים למודי שנים
רמזורים, תמרורים ותמרות עשן.
בין עיי חורבות, שם ישנם אנשים
אפורי פנים ולבב, שם הם מתים.
ובסוף היום יביטו לאחור בהבנה
להכל יש סיבה, להכל כוונה
לעבר שמש שוקעת, שמש צורבת מדם
באותו רחוב צהוב אי שם.
ולאחר מותם, תהיה דממה
ובניינים ותמרורים ידברו ביניהם
איך היה פעם ירוק
האוויר היה מתוק
ומנגינה עמדה בו, מנגינה לא מובנת
אולי לא היתה כלל
צלילים ישנים, טהורים
היו חולפים בחלל
בתוך עולם שחור ולא מובן, היתה
כל כך עצובה שאף אחד, שמועה
באוויר צהריים עבה, כמו עומד
במקום ישן ותמוה.
הביטו נא למעלה אל שמש צורבת מדם
מתחתיה חיו פעם אנשים
ברחוב צהוב אי שם. |
