איך אפשר לתאר את שרון?
אמממ... תנו לי לחשוב... היא רק אחותי, אחותי הנצחית.
היא גדלה איתי מאז יצאתי מהבטן והייתה איתי כל השנים.
איך היא תמיד הייתה באה אליי עם הלגו או הברביות ועכשיו אנחנו
רוצות לשרוף את שניהם...
כמה ששרוני מצחיקה, היא הייתה באה ושתינו היינו מדברות על
התקופה שבא לא ניפגשנו. בגלל לימודים היו הרבה תקופות כאלה
ואיך בחופשים תמיד ישנו אחת אצל השנייה במשך שבועיים.
את כל הטיולים שעשינו כשהיינו קטנות ומאד נהננו.
ועכשיו כשאנחנו גדולות מתנדבות למען הקהילה כמו שתי סתומות.
ת'אמת שזה דווקא מאד נחמד... אני בנוער מג"ב והיא במד"א. אני
פוצעת והיא מטפלת, זה מצחיק אבל תיאום מושלם...
בחורה חרוצה ורצינית, דואגת שהכל יהיה לפי התכנית והיא מצליחה
בכל תחום שבו תעסוק. היא מתוקה ועוזרת ותומכת.
לא פעם ולא פעמיים היינו נפגשות לדבר על הבעיות שלנו והיינו
מסיימות שלושה גלילי נייר טואלט ואח"כ צוחקות על זה.
איך היא מקשיבה לי מנגנת, רואה את הציורים שלי, קוראת את
יצירותיי ותמיד יש לה משהו חיובי או בונה לומר.
אני אוהבת את הילדה הזאת והיא כל כך יפה.
בעלת עיניי חתול תכולות, יפהפיות. שפתיים נוצצות ומטופחת כמו
חתול לבן.
מאז שאני זוכרת את עצמי, כל שנתיים הייתה מחדשת את התסרוקת
שלה, ותמיד תמיד השיער שלה היה המושלם מכל השיער שראיתי.
תמיד היו לה תסרוקות מיוחדות שהתאימו אך ורק לה, לשרוני שלי.
יש לילדה הזאת חוש טכני מעולה, כל מכשיר חשמלי מאז שהייתה קטנה
ידעה כיצד לתפעל. אני זוכרת כשהיינו קטנות היא הכינה קרם כלשהו
מכל מיני קרמים ומרחה על הרגליים שלה, אני חשבתי שגם אוכל
לעשות ועשיתי את הקרם ממשחת שיניים, כל ידיי ורגליי והפנים שלי
שרפו... והיו רעננים במשך יומיים והיא צחקה עליי...
איך היינו משחקות בבובות במשך שעות ואף אחד לא הפריע לנו.
איך כשתומר נפרד ממני היא הייתה שם כדי שאבכה לה על הכתף.
לילדה הזאת מגיע כל כך הרבה, כל כך. כל המתנות, ההשקעה שהיא
הביאה בי כל השנים. איך היא דואגת לי כמו לאחותה הקטנה.
ועוד מעט שרוני עוזבת את בית הספר ואני אבכה כל כך, לקחו לי את
אחותי.
היא תתגייס לצבא אבל אני ושרוני זו חברות שתישאר איתי עד
למותי, כמו עם דבי שלי.
את המאכלים ששרוני אוהבת אני יודעת בעל פה, טופי תות, לביבות,
עוגות של אמא.
איך שהיינו נשארות בחדר שומעות מוסיקה מרגיעה ואני מורחת עליה
קרם ועושה לה מסאג', עם מלא מלא נירות בחדר, זה היה פשוט
יפייפה.
הנסיעה שלנו לראש הנקרא, מקום מדהים, היינו אוכלות ארוחת בוקר
אל מול חוף ים יפייפה.
זהו, אני חושבת שאמרתי הכל, אבל,
אני מרגישה שיש לי עוד כל כך אבל כל כך הרבה מה להגיד על הילדה
הזאת אבל לעולם לא אוכל לדחוס את כל חיי הנהדרים איתה לכאן וזה
בטח גם לא כל כך מעניין אתכם, פשוט הקדשתי לאחותי הגדולה מתנה,
מתנה שתמיד תזכור ותגרום לה לחייך, מתנה ממני לשרוני שלי, קבלי
חיוך!