טל מיכלוביץ / אהובתי |
בעודנו חודרים אחד לשני.
עמוק יותר.
חרחוריה מגרים אותי.
היא אלוהית.
עמוק יותר
עורה האדמדם
לשונה תלויה מחוץ לפיה
אני ממשיך
היא נחנקת
והבל פיה
השערות הקטנות
בעורפי
סומרות.
חרחורי גסיסתה
חלושים יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|