הוא צועק היא שותקת
הוא כועס היא הולכת
על הקיר יש שעון שמתקתק
אף אחד לא מביט בזמן שחולף
מה שנשאר
איתו נחיה
יש תפילה שקטה
שאיש לא שומע
הוא הולך היא בוכה
הוא כותב הכול בניירות היא אומרת הכל בקול
אי אפשר לאהוב בלי להרגיש את המגע
אי אפשר לרצות להיות, אם ברקע יש כל הזמן
עננים שמאיימים להוריד גשם
ובחדרים שקט
כל אחד בתוך עצמו
כל אחד מחפש את החלום
הוא ישן היא מסתובבת בדירה
הוא אוכל היא יוצאת לרחוב
היא מחפשת את הקצה
הוא מחפש פינה שקטה
הוא לא יודע מה היא רוצה
היא לא יודעת אם היא רוצה
לחיות עוד בסרט שחוזר על עצמו
מהסוף להתחלה
יש תפילה שקטה
שאיש לא שומע
והם מחפשים את המבט, את המגע
כרטיס טיסה אחד
או אולי מיטה חמה בלי שעון מעורר
הוא צועק היא שותקת
הוא צוחק היא נעלבת
יש מנגינה שאיש לא מקשיב לה
והיא מתנגנת בלב
מתוך רגש לא ברור
מתוך ציפייה למשהו טוב
נשארים על אותו מסלול
ורצים את הקילומטר הבא
גם שהידיים מאבדות אחיזה
הוא לא נוגע היא לא מתקרבת
הוא לא אומר דבר
היא לא מייללת
היא אומרת הכול בפנים
הוא עושה את עצמו מקשיב, וטורק את הדלת
יש תפילה שקטה
שאיש לא שומע
מנגינה שמתנגנת בלב
זה החלום שרוצים להגשים
אבל נשכח מהראש
שהמציאות שוב התחילה לרוץ
הוא צועק
היא בוכה
אין הרבה דברים שיכולים להשתנות בבת אחת.