פרח נבול שעומד להעלם מהטבע,
לאט לאט מתאדה ממני הצבע,
הרוח אותי טלטלה וגם הגשם לא ריחם,
כשהשמש קופחת,
אני נוטה להתחמם,
פרפרים ודבורים מתאהבים בי מדי פעם,
אך נעלמים מיד עם בואו של רעם....

נמצאת שם באופק,
כשהשמש זורחת,
איפה שהשמיים נושקים לים,
כשהשמש שוקעת,
כשאני בודדה אני מקשיבה לכוכבים,
שלרוב הם ממני חומקים ובורחים.

אני רוצה להגיע,
אך איני יכולה...

אינני רוצה להיות לבדי -
אני רוצה להגיע,
לגעת, לחיות...
להתעורר כל פעם מחדש
לזריחות מופלאות.

כשתבוא אלי
בוא להיות איתי,
בוא לאהוב דמותי,
בוא בלחישה.
בוא ותהיה רק שלי,
רק שם בשבילי.