פיצצתי אותו מכות עד שהוא שתק.
ואז פיצצתי אותו עוד קצת.
ככה, שוכב בשלולית של דם על הרצפה, מחרחר, בעטתי לו בפנים.
ואח"כ בביצים.
זה כבר קיפל אותו. הוא פלט קול אנחה רך.
התכופפתי אליו, שלחתי יד
וליטפתי לו את הראש:
אתה רואה, אמרתי לו, זה לא שווה את זה,
זה לא כדאי.
הוא חירחר ופלט קצת דם.

סחבתי אותו חצי מת על הגב להוריד אותו בחוץ ליד הזבל.
השכבתי אותו על ערימה של שקיות.
שמתי לו חתיכת קלקר מתחת לראש,
שיהיה לו נוח.
אתה רואה, פניתי אליו, אני לא מניאק.
הוא נרדם.

חזרתי הביתה והיא חיכתה לי שמה מתחבאת מתחת לשולחן.
עשיתי כאילו אני לא רואה, ופתאום שלחתי לה בעיטה מפתיעה.
כנראה פגעתי לה במשהו רך, כי לי זה לא כאב.
עוד פעם נכנסתי לאטרף. נהייתי עצבני. הייתי חייב למעוך את
הזונה.
קפצתי עליה ככה עם הברכיים, אח"כ גררתי אותה מהשיער.
פתחתי את דלת התנור.
דחפתי לה את הראש ככה לשם, הפעלתי על 240 מעלות.
ככה אמא שלי תמיד אמרה: 240 מעלות, לעשר דקות.

כשהוצאתי אותה היא התחילה לצרוח כמו מטורפת בלי הפסקה. קצת
נבהלתי ממנה.
התחילה גם להתפרע. להעיף את עצמה לכל כיוון.
תפסתי אותה מהרגליים ודפקתי אותם על הפינה של הקיר.
לקחתי את הפטיש של השניצלים ודפקתי לה באף.
תרגעי! צעקתי עליה, תרגעי כבר!
היא התחילה לצעוק משהו על השיער, נשרף לי השיער משהו.

אחרי חצי שעה היא שכבה אותו דבר כמו החרא הזה בשלולית של דם.
אני כבר לא זוכר מה עשיתי לה אבל היא לא נראתה טוב.
אמרתי לה:
תישני, תישני. שיהיה לך כוח לאחורי זה.
וואללה בשלב הזה הייתי כבר עייף, הלכתי לסלון ופתחתי
טלוויזיה.
עוד פעם פיגוע.