איזה דרמה, איזה סצינה ועל מה.
על מה?
כאילו מה כבר קרה.
מה עשיתי. מה?
קצת רוק.
קצת בתחת.
קצת ארומה.
ורק קצת עם השוקר החשמלי.
אההה... וקצת עם ה... נו... הברזל הזה.
לא חדר אפילו בחצי.
מה  העדינות הזאת, פתאום.
יאללה!
סתם, תאמין לי, סתם.
נהנתה, באמא שלי, נהנתה.
צרחה כמו גמל ממין נקבה, נו, איך קוראים לזה,
נאקה.
נתתי לה אותו כמו שבחיים לא קיבלה.
כוסאומו, אפילו תודה לא אמרה.
ועוד עושה לי אחרי זה פוזות.
איזה סרט. ועל מה?
קצת דם, לא הרבה, משפשוף.
איך אומרים, דם ישמח לבב אנוש.
כזה קטן, לא נוזלי, בנקודות.
ורדרד.
רק קצת כזה,
כאילו מה קרה.
מה היא צועקת הזונה.
מה יש. לא טוב?
כל אחת אחרת הייתה מתה לזה, מתה.
והיא, משחקת אותה קשה להשגה.
אז מה אם היא הייתה קשורה?
את רוצה - תלכי, אמרתי לה.
בוכה לי כמו ילדה קטנה, עושה לי דרמות.
יאללה, סתמי, יאללה.
קצת כאפות.
אז בעטתי לה בכוס, אז מה?
מה, לי זה לא כאב?
מה, זה פעם ראשונה שבועטים לך שמה (אמרתי לה)?
חושבת זה כיף ככה להיכנס בתוך כוס יבש, יא זבל.
איכס.
וצללתי... ירדתי לה אחר כך, ככה עם כל הראש בתוך החרא שלה,
והיא בוכה לי:
איה, כואב לי... אחחח... איה, לא חזק עם השיניים.
זאת לא יודעת מה טוב לה.
קצת נגחות.
זה עושה להם טוב, אתה יודע.
קצת נגחות לתוך הכוס.
שתלך, לא, ברצינות עכשיו. נעלבתי.
נעלבתי מההצגות שלה.
נפגעתי.